לפעמים האמירות האלו הן לא מה שנשמע לנו, הרבה פעמים הן בעצם איתות לעזרה, דרך לבקש, "תעזרו לי", או דרך לומר "קשה לי, אני לא יודעת איך לומר את זה, אז אני פשוט אומרת- בא לי למות", "אני רוצה להתאבד!"
גם אם החבר/ה שלך לא מתכוונים לממש את המעשה בפועל, זה עדיין לא אומר שהם לא צריכים עזרה.
זו לא רק מישהו שמחפש "צומי", כנראה באמת קשה להם, והם רוצים בקירבתכם ותמיכתכם וזו הדרך שלהם לבקש אותה. מהצד השני יש מקרים בהם האמירה היא עמוקה יותר, ומבטאת רצון פנימי ממשי.
הסיוע המוצלח ביותר למישהו שנמצא במצוקה קשה היא פנייה לאיש מקצוע בתחום רלוונטי (כגון: רופא, פסיכיאטר, עובד סוציאלי, פסיכולוג, יועץ). אבל לא פעם דווקא מי שכל כך נזקק לכך חושש לעשות את הצעד הזה.
אם אתם רואים חבר קרוב שיש אצלו שינויים במצב הרוח הרגיל, כגון עצב, הסתגרות, ירידה בפעילות (חברה שפתאום ממעטת להגיע להסניף, בקושי מגיעה לערבי כיתה וכו), שינויים במשקל (או שאת שמה לב שהיא אוכלת לאחרונה הרבה פחות), דיבורים על חוסר טעם בחיים, על יאוש וכו, אל תהססו לפנות באופן ישיר, כן ופתוח ופשוט לדבר.
להתעניין במה שקורה, להביע נכונות להקשיב, לבטא את דאגתכם ואת האכפתיות שלכם.
אפשר להציע לבלות יחד, לעשות דברים מהנים, גם אם עכשיו הם לא נהנים מכך.
דברו על הערכתכם כלפיהם, על הצדדים החיוביים שאתם רואה בהם.
כמובן שחשוב להיות אופטימיים בשיחה ולעודד, אבל לא להגזים בזה. לא נכון לבטל או לומר בשיחה משהו שישמע כמזלזל בקושי, אמירות כגון: "זה לא כל כך נורא", או "שטויות זה יעבור" יגרמו להרגיש לא מובנים.
חשוב לזכור: התאבדות מתרחשת כאשר הכאב הוא כה גדול עד כדי כך שהכאב מקשה עלינו לגייס את המשאבים העומדים לרשותנו וכך נוצרת תחושה שאין לנו די משאבים נפשיים בכדי להתמודד עם הכאב הרב שאנו חשים.
טוב לשדר לחבר שמישהו שמרגיש רצון לסיים את חייו, איננו רע, או משוגע, או חלש, או פגומם. זה אפילו לא אומר שהוא רוצה למות - זה רק אומר שיש לו יותר כאב משהוא מסוגל לשאת ברגע זה.
חישבו- אם הייתם מעמיסים משקולות על הכתפיים שלכם והייתם מעמיסים מספיק משקולות בסוף הייתם מתמוטטים ... לא חשוב כמה תרצו להישאר זקופים. לכן, אין טעם לומר לחבר "תתעודד", הוא היה עושה זאת אילו רק הייתה יכול.
אמירות כמו, "זה לא מספיק כדי לרצות להתאבד" – לא יועילו. יש סוגים רבים של כאבים שיכולים להוביל להתאבדות. ההבדל בין כאב שהוא נסבל לזה שהוא בלתי-נסבל משתנה מאדם לאדם. מה שנסבל עבור אדם אחר יכול להיות בלתי נסבל עבור אחר, הנקודה שבה הכאב הופך לבלתי-נסבל תלויה בסוג הכוחות שיש לנו (או שאין) להתמודד איתו. אנשים שונים זה מזה במידה משמעותית ביכולת שלהם לשאת כאב.
מה כן יכול לעזור?
ההבנה שהכאב והקושי מייצר אצלנו בנפש מצג שווא כאילו שאין בכוחנו להתמודד עם המצב שנקלענו אליו, הוא זה שגורם לתחושה של רצון להתאבד. התחושה הזו היא אשליה מכיוון שהקב"ה נטע בנו את כל כוחות הנפש הדרושים לנו בכדי להתמודד ולהצליח לגבור על כל מצב שהחיים מזמנים לנו.
צריך לדעת שאפשר להתגבר על רגשות אובדניים אם נעשה אחד מהשניים:
1. נמצא דרך להפחית את הכאב.
2. נמצא דרך להתחבר אל הכוחות שיש לנו להתמודדות.
האפשרות שהכוחות שטמונים בנו יהיו זמינים לנו להתמודדות מחזירה אותנו להמלצה של טיפול ועזרה מקצועית.
חשוב לעודד אדם הנמצא במצוקה לפנות לעזרה מקצועית ולהדגיש בפניו את הערך הרב בפנייה כזו. מול החששות לפנות לעזרה מעין זו העמידו את האפשרות כי יוכל לצאת ממצוקותיו. עשו ככל שתוכלו על מנת להפנות לאיש מקצוע. ניתן להציע לפנות, לרופא משפחה, פסיכיאטר, עובד סוציאלי, פסיכולוג, יועץ , בהתאם להעדפה.
לאדם שנמצא במצוקה חשוב שרובם ככולם של האנשים שבחרו בדרך הזו הצליחו והתגברו על זה, אפילו כאלה שמרגישים גרוע כמו שהוא מרגיש ברגע זה.
דבר נוסף הוא להתחבר למשמעות של החיים. גוי חכם אמר פעם: "מי שיש לו איזה ´למה´ שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל ´איך´" (גם לגויים יש יציאות טובות...). לכל אחד מאיתנו יש שליחות בעולם, לכן נבראנו ולשם כך אנו עמלים, אומנם אדם שנמצא במצוקה כה חריפה רחוק כרגע מהיכולות להיות מחובר לכך, אבל התזכורת שלחייו יש משמעות, שיש סיבה לכל הסבל שלו, שכנראה בתוך כל הקושי שהוא חווה עכשיו יש לימוד גדול וצמיחה שעליו לעבור יכולות להגביר את הכוחות ולאט לאט לצמצם את הסבל.
מה שיכול לעשות את ההבדל במקרים של התמודדות עם קושי כזה, היא התחושה שאני לא לבד. שיש אנשים שיכולים להיות איתי בזמן הקשה הזה, והם לא ישפטו אותי או יתווכחו איתי או ינסו לשכנע אותי שאני לא מרגיש כל-כך גרוע בעצם. חבר, מורה או רב, מישהו שאפשר להאמין בו ולסמוך עליו מישהו שקודם כל יקשיב לי. עצם השיחה על איך הגעתי למצב הנוכחי משחררת הרבה מהלחץ וזה עשוי להיות בדיוק כוח ההתמודדות החסר לאדם כדי למצוא איזון מחדש.
חשוב שגם אנחנו נזכור- הקב"ה נמצא עמנו גם ברגעים הכי קשים שלנו, הוא מצטער בצערנו וכואב בכאבנו, אנחנו אף פעם לא לבד, גם אם יש רגעים מסוימים שאנחנו מתקשים להרגיש זאת.
התשובה מתוך אתר 'חברים מקשיבים'.
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
Winner
צל"ש
מומחה
