אז ככה אני כרגע בשנה השנייה שלי ללימודים ומאמצע השנה הראשונה הכרתי מישהי מהכיתה שיש לה חבר ובזמנו באמת שלא תכננתי עליה יותר מדי גם כי יש לה חבר וגם כי אם לומר את האמת שמבחינה חיצונית היא לא מסוג הבחורות שישר הייתי מסתכל עליהן אם הייתי רואה אותה במועדון או משהו.

רק לצורך העניין - לפי מה שאני יודע והבנתי ממנה החבר שלה נמצא בלימודים בדרום במהלך השבוע והיא רואה אותו בעיקר בסופ"שים, אולי טיפה מעבר.

עם הזמן יצא שמאוד מאוד התקרבנו, כשהדבר בא לידי ביטוי בהרבה מאוד שיחות טלפון, צחוקים, הרבה מאוד זמן ביחד בלימודים עד כדי כך שאפשר לומר שבלימודים היא בילתה איתי יותר מאשר עם החברות שלה. בקיצור היה ממש כיף לשנינו.

לצערי יש דברים שלא כ"כ בשליטתי וככל שעבר הזמן התחלתי לפתח אליה רגשות. חשוב לציין שהרבה אנשים מהסביבה של הלימודים ראו את זה שיש לי משהו אליה (כלומר זה לא משהו שהיה ממש קשה לראות). ידעתי מראש שהסיכוי שייצא משהו הוא קלוש כי היא נמצאת בקשר, מה גם ממש לא רציתי להיות במשבצת הזאת של מישהו שנכנס בינה לבין חבר שלה. חשבתי שזה יעבור עם הזמן אבל זה נהיה אך ורק יותר גרוע, הרגש הזה התחיל להתנפח והתחלתי להרגיש אליה דברים שאני לא זוכר מתי הרגשתי בפעם האחרונה.

אני כל הזמן יצאתי מנקודת הנחה שהיא יודעת\חושדת\העלתה על דעתה שאני מרגיש אליה משהו כי כמו שציינתי כל מי שראה אותנו היה יכול לומר שרואים שאני מרגיש אליה משהו.
בתקופה הזאת היא עדיין התקרבה אלי, כל הזמן רצתה לשבת לידי, התקשרה הרבה והיה מקרה שהיא שלחה לי הודעה שהיא עצובה (בעקבות משהו מהלימודים) וצירפה תמונה שלה מהמיטה עם פרצוף עצוב. זה היה נראה לי מוזר שבחורה שיש לה חבר תשלח לי דבר כזה ובמיוחד גם כשאני מרגיש אליה משהו.

מפה לשם ניסיתי להתרחק בעדינות, זה לא עזר כי היא כנראה לא קלטה את המסר והיא המשיכה ליצור קשר ולהתקרב כאילו כלום.
בשבועות האחרונים זה הגיע מבחינתי למצב שהיה לי מאוד קשה בסופ"ש לא לראות אותה ולא לשמוע אותה (כי במהלך השבוע כשהיא לא הייתה עם חבר שלה היא הייתה מתקשרת ובסופ"שים כשהיא הייתה נוסעת אליו או הוא אליה אז היא לא הייתה מתקשרת).

שלשום סיפרתי לה מה אני מרגיש מתוך רצון להקל על עצמי ולנסות אולי ככה להתרחק ממנה ולגרום לרגש הזה לעבור. היא לטענתה הופתעה מאוד לשמוע מה שאני מרגיש וכששאלתי אותה איך יכול להיות שהרבה מאוד אנשים מהכיתה ראו את זה ורק היא לא? היא אמרה שהיא פעם ב.. שמעה אנשים מדברים על זה אבל היא תמיד לקחה את זה בצחוק\לא ברצינות, ואפילו ציינה שעוד בהתחלה כשרק הכרנו חברות טובות שלה מהלימודים הזהירו אותה שלא להתקרב אליי יותר מדי כי זה לא מתאים. היא מבחינתה אומרת שהן מדברות שטויות והן קצת פרימיטיביות בדעה שלהן. אמרתי שבסופו של דבר כמה שהן פרימטיביות הן חזו את הנולד מה שנקרא. בסופו של דבר היא אומרת כרגע שהיא נמצאת במקום אחר כי היא עם חבר שלה (והאמת שגם אמרתי לה שלא ציפיתי לשמוע ממנה שהיא תיפרד ממנו בגלל מה שאני אמרתי) והיא כל הזמן ראתה בי כידיד והסברתי לה שאני לא מאמין גדול בידידות ושמבחינתי הקשר שלנו עבר את גבול הידידות. אמרתי לה שאם המצב ממשיך כמו שהוא היה עד עכשיו עדיף שנתרחק והיא הסכימה.

ביום למחרת אמרנו שלום והיינו מרוחקים במהלך כמעט כל היום. וגם כשיצא לנו לדבר בקטנה הפגנתי קרירות ואדישות.

העניין הוא שאני דיי אוכל חרא עכשיו וקשה לי ממש. הבחורה הזאת עשתה לי משהו שלא הרגשתי המון זמן. וכן ידעתי שהמחיר של להקל על עצמי זה להתרחק ממנה וידעתי שזה יהיה קשה אבל לא ידעתי עד כמה..! וזה פשוט מטריף אותי לראות איך נראה שהיא לוקחת את זה יחסית בקלילות (קשה לי להאמין שלא קשה לה עם זה שפתאום אנחנו מתרחקים, אני אמנם לא מצפה שיהיה לה קשה כמוני אבל עדיין..)

זה פשוט כ"כ קשה להתרחק ממישהי שמצד אחד אני מת להיות בסביבתה והיא עוררה אצלי רגשות מטורפים, ומצד שני הרגשות שפיתחתי אליה התחילו להזיק לי כי אני אשכרה התחלתי להתאהב בבחורה שמבחינתי לא יכולתי לקדם את זה כי יש לה חבר. הדבר הזה פשוט קורע אותי מבפנים.

השאלה היא האם באמת כדאי להתרחק ממנה כמה שיותר או שפשוט להתרחק ממנה לשבוע-שבועיים ופשוט להשלים עם המצב? כי קשה לי מאוד בלעדיה....

אני באופן אישית התחלתי בלהתרחק,וזה היה לי ממש קשה רק להיות רחוק-קרוב,זה הגיע למצב שיום אחד חתכתי את זה לחלוטין,היום כמה שנים אחרי,אנחנו שלום שלום פעם בכמה שבועות או חודשים.

אבל זה מאד אינדבידואלי,אם אתה חושב שאתה נפשית תהיה מסוגל להיות לידה בידיעה שהיא לא תהיה שלך,כי אתה מעדיף את זה מאשר כלום,אז סבבה,אני הייתי ככה במשך המון מאד זמן(שנים) וכן נהנתי בזמן הזה,אבל בסוף שהנקודת שבירה הגיעה,זה נגמר במכה.

עשית את הדבר הנכון שדיברת איתה,ומעריך אותך שאתה לא מנסה להכנס בינה לבין החבר,זה מראה קודם כל שאתה לפחות גדלת עם ערכים מסוימים שלדעתי הם טובים מאד.

תאלץ לעשות את הדבר הכי קשה - וזה לקבל את ההחלטה הזו לבד,והשלב הכי קשה זה לקבל את ההחלטה,לא לבצע אותה שתדע.

בכל מקרה, הכי טוב שהתרחקת כי לא יכול להיות כלום בניכם כי היא עם חבר...

מקווה שההרגשה החרא תעבור במהירות...תיהיה חזק

בעיקרון אני חושב שבאמת הכי כדאי להתרחק, אבל יחד עם זאת כמו שנאמר פה הבחורה איתי במסגרת הלימודים וקשה יהיה להתנתק לגמרי (במיוחד גם שאני סוג של "תקוע" איתה באיזשהי עבודה שנמשכת עד סוף הסמסטר).
בנוסף לזה, אולי זה יישמע טיפה אגואיסטי אבל הבחורה הזאת גם מאוד עזרה לי בלימודים ובתקופת המבחנים ויתכן מאוד שאני אזדקק לעזרה הזו בהמשך ויהיה לי קשה לקבל אותה ממישהו אחר (כי לצערי בכיתה הרבה אנשים עושים פרצופים כמבקשים מהם משהו, והחברים הכי טובים שלי לא הכי רציניים בלימודים אז קשה לקבל מהם עזרה אמיתית, למרות הרצון הטוב שלהם).

אם אתה שואל לדעתי,קח לעצמך כמה ימים תתרחק ממנה לגמרי,תנקה את הראש,תצא תבלה,תכיר בחורות...אני מבטיח לך שברגע שתהיה לך בחורה שצמודה אליך פתאום היא תתחיל להתבלבל...אבל אל תעשה את זה מהמקום הזה..לדעתי תחתוך ממנה לגמריי לא טלפונים ,תימנע אפילו מקשר עין,כי בטבע שלך אתה תשאף להתקרב אליה עם הזמן ותעוות את המציאות כדי לגרום להכל להיות הגיוני...כי זה פשוט ככה לא כי זה אתה...ופשוט תמשיך הלאה...אתה לא רוצה להיות במקום הזה תאמין לי...