הנסיך מכריז על גחמה - "אבל בא לי" ומי שאץ רץ למלא את מבוקשו הופך מרצונו, לעתים קרובות מבלי דעת, לנתין בממלכה. אריאנה מלמד החליטה להראות לנסיכים איפה זה באמת "בא לי"
(...)
אני שונאת "בא לי". זו לא בקשה או תביעה, זו הצהרה כוללנית על קיומה של גחמה, שמיליוני הורים בישראל מתייחסים אליה בכובד ראש הראוי לציווי של נסיכים. הנסיכה של אבא, בא לה שולחן טואלט ורוד מזעזע תוצרת דיסני פלוס מזוודת איפור? אבא יקנה לנסיכה: הנסיך, בא לו על ז'קט-טייסים מתוצרת ארמני במידה 8, כי הוא רק בן חמש וחצי אבל מה-זה גבר? אמא תחפש באמזון. בטח יש להם. שתי הדוגמאות אמיתיות לגמרי. הראשונה נבעטה אחרי שבועיים החוצה מן החדר, כי כבר לא בא לה. מן השנייה, עד עכשיו , כמעט עשר שנים מאז ראיתי את הילד הממותג, בא לי להקיא כשאני נזכרת באם הגאה.אבל לא צריך להקצין עד כדי כך כדי לעורר בכם הזדהות, נכון? די בטיול לסופר השכונתי, בו יושב פעוט בעגלה ומצווח, "אבל בא לי!", וההורה המותש התורן יקנה, או שלא יקנה, את הממתק האורב בקו-הקופות במיוחד למקרים כאלה, בהם הלחץ החברתי על ההורה עצום: מחד, יש אסכולה שגורסת שאסור לתת לו מה שבא לו כי זה לא חינוכי, משמין, יקר ולא בריא, אבל גם לא יפה שהילד צורח ובטח אמא שלו לא יודעת לחנך אותו כי היא חד הורית, רואים עליה. מאידך, יש זורמים. הללו מציעים לך בחביבות אין קץ לזרום עם הילד, לתת לו מה שבא לו, כולה ילד הרי, והממתק עם צבעי הזרחן והמון מספרי E? בסך הכל חמישה שקלים, מה את עושה עניין. חמוד, הילד. תראי איך הוא בוכה, אין לך לב?
מרגע שהביאו את צירוף המלים הביתה, התמלא עולמם בגחמות שלראשונה ביטאו בקול רם. התאום המרושע של בא לי, "לא בא לי", טיפס בהיררכיה של הרצונות והפך תוך ימים לציווי הקטגורי של קאנט. לא בא לי לגן היום. לא בא לי לסדר את החדר. מה תעשי לי? הרי לא בא לי, וזהו. לא בא לי לישון. לא עכשיו ולא בכלל ולא אף פעם. תתמודדי.
להמשך: http://www.haaretz.co.il/blogs/ariana/1.2536876
ותזכורת מתבקשת לאחת הפרסומות הכי נצפות בעולם: 
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
Winner
צל"ש
מומחה
