אני עומד לפני גיוס ויש לי 2 אפשריות, 1.תותחנים, 2.כפיר.

רציתי לשואל ולהתכוון לאן אני אלך לפי כך:

1.האם בתותחנים יש פעילות מעניינת מעבר למלחמות ? כי שמעתי שהבט"ש שלהם לא כל כך מעניין.

2.אני בן אדם שמאוד אוהב את המסגרת הצבאית, אוהב את הנושא, מתעמק בו מלא, היכן תהיה לי אפשרות יותר טובה לעשות קריירה צבאית ? בתותחנים שמעתי שעניין הקצונה קצר יותר, אבל אני לא יודע אם יש דחיפה לקצונה שם + האם אפשר לעשות שם קריירה צבאית.

דבר שני, זה כבר תלוי בך ומה מעדיף... תותחנים זה סוג של "קרבי לייט", הם לא יכנסו במלחמה פנימה, בבט"ש הם יעשו הרבה קווים (כמו כולם פחות או יותר... לא יודע לגבי מעצרים אם הם עושים).
חוץ מזה גם שבתותחנים יש לך את "רוכב שמיים" - יחידת המזל"טים, ואת מורן/מיתר שמתעסקים בחימוש מדויק.
אני התחלתי בתותחנים ואני יכול להגיד שמבחינתי לא ממש עדיף להגיע לגדודי תותחנים... ה"סיירות שלהם" (רוכ"ש/מורן) הרבה יותר מעניינות ואם אתה כבר מגיע לשם, תשאף בכל הכח להגיע אליהם (גיבושים דיי פשוטים).

אתה לא באמת מכיר את המסגרת הצבאית, לא משנה מה קראת ועם איזה אנשים דיברת, לכן אל תציב לעצמך מטרות כי יש מצב שאתה תתהפך על עצמך שם או שיחליטו לא להוציא אותך לקצונה למשל, חבל להתאכזב.
ובכלל, שתגיע לצהל תבין איך המערכת עובדת, ולא אני לא מדבר על שבועיים של שירות, קח לך שנה+ ותבין את המערכת.

הפעילות של כפיר היא יותר בבקעה ובאיו"ש, הרבה מעצרים בחברון\רמאללה\שכם ובכל האזור.
מדי פעם הם גם עולים לרמה, תלוי באיזה גדוד תהיה.
לדעתי כפיר זו העדיפות הכי נמוכה מבין חטיבות הח"יר בעיקר בגלל אופי החטיבה (מעצרים נטו, בצוק איתן הם לא לקחו חלק מסיבות אופרטיביות ועוד ועוד)

תותחנים בבט"ש יחסית משעמם, אלא כן אתה מגיע שם למספר מקומות ספציפיים.
לדעתי מבחינה מקצועית תותחנים לא רואים את כפיר באף פרמטר.
בקטע פיקודי קצונה וכו' גם פה לדעתי תותחנים לא רואים את כפיר, הרבה יותר מוערך לפי דעתי.

5 מגב.
2 כפיר.
2 גבעתי.

שאתה מקבל נשק אתה יורה חמישה כדורים כדי להבין מה זה נשק, ולהוריד ממך פחד ,אני זוכר שפשוט עצמתי עיניים ויריתי וכולי חרדות.

לכאורה יש התאקלמות ואם רואים שאתה לא מתאים מוציאים אותך מקרבי,אם הם חושבים לא אם אתה חושב, אבל אני שהתאמנתי ביחידה לקראת גיוס ובאמת עשיתי גיבושים והיה בי רצון לתרום - תפסתי את עצמי וחשבתי איך אני מתנהג בצורה כזאת?

אחרי שבועיים חילקו אותנו לגדודים,הגעתי לגדוד נחשון ומשם זה סיפור אהבה. כבר בשיחה הראשונה עם המ"מ אמרתי לו שאני היה קצין , ולשם כיוונתי היה קשה, זה לא צחוק בייחוד שבטווח היה את מלחמת לבנון השנייה ועדיין המחשבות על ההרוגים שם שאני שומר על המחנה לא עזבו אותי.

אבל לאט לאט המחשבות האלו עוזבות אותך, אתה מתרגל הצבא עושה תהליך לפעמים איטי ולפעמים מהיר מאזרח ללוחם, וכבר בעפרת יצוקה ואיוש וגם בצפון הן בתור מ"פ או חייל אתה לא חושב על הפחד למות כמשהו בשיגרה, אולי זה הכחשה אולי כי אין זמן לחשוב על זה.

בתור מפקד תמיד ציינתי תמיד חיילים שלי את הסיפור שלי כי לפעמים אנשים נשברים סתם, אני חושב שהשירות מוסיף ערך לחיים שלא ניתן לקנות אותו בכסף, עד היום אני מקבל הודעות מדי פעם מאנשים שהיו חיילים שלי שבאו עם התנהגות ועבר שלא היה משאיר להם סיכוי לחיים נורמליים ועכשיו הם חזרו לנורמה לומדים מקצועות שלא חלמו עליהם,ומשרתים בעבודות בכירות.

המחשבה לפעמים חוזרת שאתה מקרה קיצון, אבל לרוב יש לידך חיילים ותמיד הרגשתי מוגן . זאת הרגשה טבעית אל חשש היא תעבור לך .

דווקא ראוי לציין שבמילואים בצוק איתן ההרגשה הזאת חזרה כי פתאום שאתה בא מהאזרחות אתה מרגיש יותר אחריות, יש לך חיילים תותחים ובוגרים נשואים עם ילדים הם יודעים דבר או שניים על החיים.

אני ממליץ לך ללכת לכפיר , זה כבר לא כמו בעבר הם משרתים בצפון דרום ואיוש, סגרו שם גדוד אחד כדי לפנות מקום ומשאבים לגדסר, מאחל לך בהצלחה .