מתוך דה מרקר;למרות מגוון התפקידים לרואי חשבון, הסטודנטים בענף מוכשרים רק לתפקידי ביקורת מסורתיים. "הבעיה של הבוגרים נובעת ממסלול התמחות מאובן, שמאפשר סטאז' בחברה לשנה בלבד", טוען חן שרייבר, ראש המועדון הפיננסי בלשכת רואי החשבון.
השאלה מדוע מסתובבים בכל רגע נתון כ–500 בוגרי החוגים לראיית חשבון מהמוסדות האקדמיים בחיפוש אחר מקום התמחות, מעלה לא מעט תשובות בסדרת הכתבות על שמתפרסמת כאן בשבועות האחרונים, העוסקת בקשיים של המתמחים בראיית חשבון. זה מתחיל בהצפת השוק מצד האקדמיה, אף שזה אינו זקוק לכל הבוגרים, עובר לשיטת הבחירה של המשרדים הגדולים (היוצרים מכסות, מקבלים סטודנטים כבר בסוף שנה א' ומנצלים את המאושרים שהתקבלו), ומסתיים בטענות נגד תוכנית לימודים מאובנת ושמרנית, שפוגעת בשוק כולו ויוצרת בוגרים שאינם מסוגלים לספק את הסחורה.
רו"ח חן שרייבר, בעל משרד עצמאי הפועל כבר 25 שנה בתחום, מעלה נקודה נוספת. "לפני 10–15 שנה היה בחברה רואה חשבון אחד שעסק בהכנת דוחות כספיים", הוא אומר. "כיום אנחנו מוצאים רואי חשבון במגוון תפקידים המעורבים בתהליכים העסקיים בארגון — מנהלי מחלקות תקציב ובקרה, עובדים העוסקים בתחום המימון, חשיפות למטבע, תמחור, מיזוגים ורכישות ועוד. למרות המגוון, הדורש התמחות שונה, מועצת רואי החשבון, שתחת משרד המשפטים, מסלילה את המתמחים לתחום הביקורת המסורתי, והיא כמעט מתעלמת מן התחום העסקי, החשוב לא פחות. כך נוצר מצב שבו כל הבוגרים רצים למשרדים הגדולים ומציפים אותם, ולעתים מתפשרים על המשרדים הקטנים בלית ברירה, אף שבעתיד לא כולם יהיו אנשי ביקורת".
מה הפתרון?
"הבנה שכל רואה חשבון חייב להכיר ביקורת, הרי זה לב המקצוע, אבל מגוון התחומים מחייב פתיחת מסלול התמחות עסקי הרבה יותר משמעותי. מתמחים שאינם מעוניינים בביקורת מסורתית יכולים כיום לנסות להשתלב בכמה עשרות חברות עסקיות שניתנה להן האפשרות מטעם המועצה לקלוט מתמחים.
חן שרייבר. "המועצה מחזיקה בתפישה מיושנת"
עוד כותרות בנושא
כנס הסמכת רואי חשבון
"לימודי ראיית החשבון חייבים לפתח חשיבה וגישה ביקורתית כדי להישאר רלוונטיים"
דודו מורדכי וניצן ונועה צפניה
מצוקת רואי החשבון החדשים: "גם בתנאי ניצול ועם 5,300 שקל בחודש אין לנו עבודה"
"אבל כאן יש בעיה: רק 25 ארגונים יכולים לקבל מתמחים למשך שנתיים, ובהם משרד האוצר, בנק ישראל, משרד הביטחון, אלביט או התעשייה האווירית. רוב החברות הגדולות שיש בהן סביבת ביקורת, כמו חברות הביטוח, קיבלו אישור התמחות בן שנה בלבד. כך נוצר אבסורד שבו הסטודנטים, שרוצים סטאז' מלא, מנסים את מזלם קודם כל בארגונים הגדולים, ומציפים אותם. מכיוון שאין שם מקום לכולם, הם מגיעים לחברות המאפשרות התמחות חד־שנתית, והמתמחה מוצא את עצמו מחפש את השנה השנייה.
"כך נוצר שוק שלם של אנשים בעלי התמחות חלקית — הם צריכים להתחיל לעבוד במשהו כדי להתפרנס, ופונים לשוק העבודה מבלי לסיים כלל את ההתמחות, מה שיוצר להם תקרת זכוכית בעתיד.
"גם לחברות זה לא טוב, כי אף אחת לא רוצה להשקיע במתמחה שיילך ממנה אחרי שנה בלבד במקום לגדל אותו בתוך החברה. באחרונה פגשתי בכירה בחברת ביטוח גדולה שסיפרה שהיא שוקלת אם להמשיך בפורמט הזה, כי הוא לא משתלם. איך ייתכן שבוגר ראיית חשבון לא יכול לעשות התמחות מלאה בחברת ביטוח מהגדולות בשוק?"
אז הבעיה, להערכתך, היא במבנה ההתמחות המוצע.
"מבנה ההתמחות, כמו שהוא מוכתב על יד המועצה, בעייתי מאוד. הוא זה שיוצר את ההצפה, הופך את אלה שהתקבלו למי שקל לנצל אותו, ומרחיק צעירים שלא מצאו מקום התמחות מהמקצוע. הוא גם לא מסייע לשוק שזקוק לרואי חשבון טובים בשלל תפקידים עסקיים, ופוגע בחברות עצמן, שזקוקות לבעלי התפקידים האלה".
לינק לכתבה:
http://www.themarker.com/career/1.2585994
מה דעתכם?
Looks like I'm'a do everything myself
,Maybe I could use some help
?But hell, if you want somethin' done right
.You got to do it yourself