ערכתי לאחרונה בתאריך 20.07.15 בשעה 00:09 בברכה, 500נשים
טווח תאריכים: 2009-2013
גיל: 25 (כיום)את הגולדיגרית הכרתי לאחר השיחרור, עבדנו יחד כשנה שלמה בעבודה מועדפת.
עדינה, יפהפיה, מהממת. עיניים כחולות שרואים אותן מנצנצות גם מקילומטר. היא יכלה לככב בכיף על כל שער של מגזין ספורט, או לצדי רכב יוקרה. לידה, הרכבים היו נראים כמו גרוטאות.
אני זוכר את הפעמים הראשונות שיצא לי לראות אותה:
על אף שעבדנו יחד, היא הרגישה לי כמו סנובית על, עם האף בעננים.
זה התפוגג מהר מאוד והתחברנו.
במשך חודשים היא למדה אותי ואני אותה.
מהר מאוד יצא שתאמנו יחד משמרות כדי שנעבוד האחד עם השנייה,
נדמה היה שלא הצלחנו להתנתק אחד מהשנייה.
ידעתי והרגשתי שאנחנו קרובים מאוד, אבל שיחקתי כל הזמן על ה friend zone,
וזו סכנה של ממש.
הגולדיגרית סבלה מהמקרה הקלאסי של סינדרלה, שנות ה-2000.
כל התקופה הזו היה לה חבר שגרם לה להרגיש אומללה בכל רגע נתון שרק הייתה איתו.
הוא היה זבל של בן אדם. אומר זאת בפה במלה מהיכרות קצרה שלי איתו,
וגם מהיבט של אנשים שהכירו אותו אישית. הוא אליה כמו חרא, בלשון המעטה, אבל היא - היא הייתה מאוהבת בו בצורה עיוורת.
הוא היה מעיף אותה מהמדרגות בכל יומיים (במובן המטאפורי, מן הסתם) -
אבל היא, הקטנה והשברירית הז... היא הייתה זוחלת דרך תעלות של בוץ, חרא ואבק. היא צללה לעומק 2 מטר של שלוליות שתן וסולר, רק כדי לחזור ולהיות איתו שוב.
הם נפרדו, חזרו, נפרדו וחזרו.
התחברתי אליה מאוד, אבל ידעתי שהיא גם מאוהבת מכף רגל ועד ראש -
לכן ידעתי שאין לי סיכוי לנסות אפילו. נתתי לזמן לעשות את שלו,
תוך כדי שניסיתי ליידע את התת מודע שלה שאני כן מעוניין.
בסופו של דבר הם נפרדו סופית (טוב נו, נפרדו סופית בפעם המי יודע מה).
אני ידעתי שהיא הייתה שבורת לב, לכן לא ניסיתי לעשות שום מהלך.
נתתי לזמן לעשות את שלו, היה ברור לי שאם לא אנסה ליזום משהו - אפספס את ההזדמנות.
עברה שנה והבהרתי לה מעל כל ספק שאני רוצה אותה.
אמרתי לה שאני מעוניין בה מאוד. תחושות המעיים שלי בישרו לי שהיא גם כן בי,
אבל מזמן למדתי שבמערכות יחסים לא תמיד הקישקעס שלי צודקים.
היא לא הססה לרגע וענתה לי כמעט מיידית -
״מה?! אני?!?! אין מצב. אני מזרחית ואתה אשכנזי! זה בחיים לא יילך״.
חטפתי חלסטרה. כאילו מה, באמת!? זאת התשובה שנתת לי?!
כמה שטחית את יכולה להיות?!
היא נפנפה אותי מאז והבהירה לי שהיא לא מעוניינת בי. מן הסתם התאכזבתי,
אבל אני האחרון על כדור הארץ שימאיס את עצמו על בחורה.
היה ברור שבאותה הנקודה לקחתי סיכון ענק לשבור את קרח ה friends zone.
זה לא צלח, וכתוצאה מכך הקשר בינינו ניתק כמעט לחלוטין.
היה לי קשה מאוד ליצור איתה קשר לאחר מכן - לא דיברנו במשך שנתיים.
אני בזמן הזה כבר עזבתי את העיר בה שנינו התגוררנו ועברתי למרכז.
רצה המזל ויום אחד חזרתי לעיר המקורית שלי, בה ההורים שלי גרים.
נסעתי ברכב, ברחוב לא ממש ראשי, וראיתי אותה נכנסת בכיכר אליה גם אני השתלבתי.
המבטים שלנו הצטלבו, ובאופן די אינסטינקטיבי וללא תכנון מראש, שנינו עצרנו בצידי הכביש בתחנת אוטובוס.
הגיעה השיחה הרגילה, אתם יודעים. כזו שאין לכם ממש כח לעשות, אבל אתם עושים אותה בכל מקרה -
היי. מה המצב? וואלה.. מה איתך? איזה יופי.
סיפרתי לה שאני חוזר העירה לתקופה מסויימת, אחרי כמה שנים שהייתי במרכז.
להפתעתי הרבה היא די שמחה,
היא אמרה לי לבוא לבקר אותה במקום העבודה שלה ושנחליף סיפורים.
---
פלאשבק:
איזה אידיוט אני, יא אללה. אני פשוט לא לומד.
---
ברור שהלכתי לבקר אותה. קרקרתי אחריה כמו תרנגול אמיתי.
הודעות, וואטסאפ, ביקורי בית.
כל הזמן הזה ניסיתי להעלות שלב, חשבתי שאני מקבל ממנה רמזים חד משמעיים לזה שהיא כן מעוניינת:
היא שלחה לי תמונות שלה, שאמנם לא היו פרובוקטיביות, אבל אכן העלו רמזים שהיא מנסה למשוך אותי אליה.
ההודעות בוואטסאפ היו מלאות באמוג׳ים של נשיקות, חיבוקים וכדומה.
נכוותי ממנה כבר פעם אחת, אז לא מיהרתי לשום מקום.
בשלב מסויים אפילו ישבתי עם ההורים שלה לארוחת ערב שישי.
כל הזמן ניסיתי למצוא את הנקודה הנכונה להעלות את הקשר בינינו:
דהיינו - ליזום איזשהו מגע פיזי איתה.
לא הצלחתי, היא גם לא ממש הראתה שהיא מעוניינת שזה יקרה. או במילים אחרות,
היא לא דאגה להראות שהיא רוצה להתקרב אליי, כמו שאני הראתי שאני רוצה להתקרב אליה.
לא ויתרתי.
תכננתי בראש כל הזמן מתי אני כבר אשיג את האומץ ואגע בה, אעלה את זה שלב אחד קדימה.
אמרתי לעצמי כל הזמן - היום זה היום. היום זה קורה.
האסימון נפל לי מאוחר מדי - היא דאגה לזה שזה לא יקרה באופן יזום.
ביום מן הימים, כמו תמיד, הלכתי לבקר אותה במקום העבודה שלה,
תוך כדי שאני משנן לעצמי את המנטרה היומית הרגילה - היום זה היום.
היא מייד אמרה לי, ברגע שראתה את פניי -
״עוף מפה. עוף מפה מהר?@$?״
היא נראתה מאוד לחוצה.
מודה, נבהלתי. לא ממש הבנתי מה קרה, אבל הבנתי שהיא בהיסטריה -
אז קיבלתי את הבקשה שלה ועפתי מהמקום.
חשבתי לרגע שאולי המנהל שלה נמצא שם והיא לא רוצה שהוא יידע שאני מבקר אותה בזמן העבודה,
או שהיא ממש עסוקה ולכן אין לה זמן אליי.
לא לקחתי את זה יותר מדי ברצינות..
באותו הסופ״ש ישבתי, כמו תמיד, עם חברים בפאב השכונתי.
לפתע הגולדיגרית הגיחה, מצויידת בחבר חדש.
הוא הילד הכי עשיר שיצא לי לפגוש בחיים שלי, בן למשפחת טייקונים.
הפנים שלי החווירו, לא ידעתי איפה לקבור את עצמי. לא האמנתי שהסיפור הזה קורה לי שוב.
מאותו הרגע בפאב ראיתי שחור בעיניים. לא יכלתי להסיר ממנה את המבט, ובעיקר באידיוט שישב איתה שם, החזיק לה את היד ונישק אותה מדי פעם.
איבדתי פוקוס לגמרי מחברים שלי. אלף מחשבות רצו לי בראש, כולל הכאה עצמית,
קללות פנימיות בזמן שלחלוחית הלכה והתעצמה לי בלבן של העיניים.
היא דאגה לא להפנות את המבט שלה אליי כל הזמן הזה, והתיישבה לכיוון אחר.
מדי פעם היא זרקה לכיווני מבט והצליבה איתי מבטים, אבל היא דאגה לטייח בכל רגע נתון מהחבר החדש שלה-
את העובדה שמישהו שכבר שנים רודף אחריה נמצא בדיוק בפינה השנייה של המקום.
כעסתי מאוד.
הפסדתי בחורה שוב והאשמתי בלי סוף רק את עצמי -
שלא עשיתי מהלך בזמן. שלא יזמתי כמו שצריך, או שלא הבהרתי לה שאני רוצה בצורה מספיק חד משמעית.
כעסתי עליה, כעסתי על עצמי. הייתי מדוכדך בגלל אותה בחורה, שוב, במשך מספר חודשים.
בדיעבד אני יודע להגיד שהיא לא באמת רצתה אותי,
היא רק נהנתה מזה שחיזרתי אחריה. אני, כמו דביל, נפלתי למלכודת הדבש הזו.
חלפה שנה וזוג היונים כבר הספיקו לעשות טיולים מסביב לעולם, פעמיים.
על חשבונו, כמובן.
כעבור שנה קיבלתי ממנה טלפון, אחרי שלא דיברתי איתה בכלל, בזמן שהייתי בחדר כושר-
מאוד רציתי לא לענות לה, אבל משהו גרם לי כן לעשות slide על המכשיר באותו רגע:
״ג׳ איפה אתה?״ . - ״בחדר כושר״.
-״תצא מהר.״
יצאתי מחדר הכושר באיחור אופנתי וראיתי את הגולדיגרית יוצאת מרכב מלא בחברות שלה,
עם חיוך שלה המרוח מפה לאוזן.
קיבלתי ממנה חיבוק ענק, כזה שכנראה לא הייתי מקבל מחולה סופני שהרגע תרמתי לו כלייה:
״ג׳, אני מתחתנת?!@$?!@$?@?$״
עם חיוך שקרי איחלתי לה המון מזל טוב. קיבלתי ממנה הזמנה במעטפה והיא שאלה אותי -
״אתה מגיע, כן?״
עניתי לה -
״ברור. מה אני, זבל? את יקרה לי מאוד, כל מה שקרה בינינו בעבר. אשמח לראות אותך, ברור שאגיע!״
במשך שנים רדפתי אחרי הגולדיגרית, חשבתי שיהיה לזה happy ending.
טעיתי.
היא ידעה את זה, היא ניצלה את זה, היא אהבה את המצב בדיוק כפי שהיה ולא רצתה שום דבר מעבר לכך.
אז.
תהיו בטוחים שלא הגעתי לחתונה..
בתכלס:
את הגולדיגרית אני אזכור תמיד.
היא גרמה לי להבין שרמזים הם לא תמיד מה שנראה לי שהם,
ולפעמים בחורה פשוט נהנת מהעובדה שמישהו רוצה אותה, אך היא לא ממש רוצה להיות איתו.
מאז, נשרטתי קצת. קשה לי מאוד ״לרדוף״ אחרי מישהי,
כי מה לעשות - גם אני נפגע לפעמים, ואני חושש שהמקרה הזה יחזור על עצמו שוב.