מחקרים מראים שעובדה בחללים פתוחים תורמת לתקשורת בין העובדים.
אתה נחשף, בין אם תרצה ובין אם לא, לעבודה של אנשים אחרים וצוותים אחרים בחברה -
מה שבתאוריה, או בפועל, מגביר את הפרודוקטיביות,
משום שעצם החשיפה מגדילה את מאגר הידע שלך בתור אינדבידואל בחברה ובכך תורמת להצלחה הכללית.
מחקרים אחרים מצביעים על עלייה בתפוקה ובמהירות העבודה, כי הדרך שלך ״לסגור מעגלים״ עם עמיתים לעבודה קצרה יותר.
זה די נכון, עליתי על אחלה ״טריק״ באופן ספייסים שתורם לי באופן אישי -
כשאני נתקל במשהו שאני לא מבין ולא ממש יודע גם מי אחראי על אותו קטע בפרוייקט,
במקום להתחיל לחפש ולשאול אנשים מי היה אחראי על מה, ואז למצוא את השרשרת הנכונה כדי להגיע לאדם הנכון -
אני פשוט אומר את השאלה שלי בקול רם באופן ספייס. לא חזק מדי (מקווה), אבל במטרה שמישהו כן ישמע והשאלה תגיע לאוזניים הנכונות. זה עובד ב-95% מהמקרים,
כי זה שיודע את התשובה ״גאה״ לומר אותה בקול רם מול החברים האחרים בעבודה,
ו-״להשוויץ״ בידע שלו וכמה שהוא מכיר את הפלטפורמה ליד האחרים.
win win situation.
כשעברנו למשרדים החדשים, דאגו למקם כל מתכנת frontend ליד מתכנת backend,
בהתחלה זה היה נראה קצת תמוה - כי הדבר הראשון שעולה לך לראש זה שכל הצוות צריך להיות מקובץ ביחד.
אחרי כמה חודשים נפל האסימון, מאז ששינו אצלנו את שיטת הישיבה אני מכיר את הצוות השני יותר טוב מאי פעם,
ומכיר את המערכת יותר טוב מאי פעם. אני נחשף לעבודה שלהם תוך כדי העבודה שלי והפוך.
כן, זה תורם משמעותית לפיתוח בסופו של דבר.

אני אישית אדם הקנאי לפרטיות שלי, וגם יש לי ״פאקים״ שאני מודה בהם באופן אישי:

כשאני יושב במסעדה אני תמיד אתיישב עם הפנים לכיוון דלת הכניסה.
אם יוצא שאני מתיישב לכיוון אחר, אני פשוט מבקש מהאדם שמולי להחליף בכיסאות.
כן, בעיה פסיכולוגית קלה. אבל זה אני.
וכשזה מגיע לאופן ספייס זה מחרפן. אם אני שומע צעדים מאחוריי אני תמיד מוודא שיש לי דרך להסתיר את החלון שלא רוצים לראות.
גם אם אני עובד ספציפית על קוד ואין לי כלום ״להסתיר״, עדיין תהליך העבודה שלי נפגם -
רק עצם העובדה שאני שומע צעדים מאחוריי ויודע שאותו אדם מסתכל לכיוון המסכים שלי.
אני רואה לא פעם אנשים נכנסים לחשבונות הבנק שלהם למשל בדפדפן ודואגים להסתיר את החלונות בדרכים לא דרכים. כשהם קולטים שיצא לך להסתכל על המסך שלהם הם דופקים לך מבט חצי עצבני, ואתה צריך לדפוק להם מבט מפגר בחזרה של -
״שמע, מה לעשות. עברתי, היה פתוח.״

כן,
כולנו גולשים בפייסבוק בעבודה. כולנו פותחים גיפים חצי פורנוגרפיים ויוצא לנו לא פעם,
איכשהו, לראות פפראצי של אסתי גינזברג דופקת לאפה במדור הרכילות בוואלה.
רק אלוהים יודע בכלל איך הגענו לשם.
אבל לא, זה לא פוגע בפרודוקטיביות. המוח צריך מנוחה, ובתור אנשי מחשבים - ככה אנחנו משיגים אותה.
אבל כשהפרטיות שלך נפגעת, הפרודוקטיביות שלך נפגעת.
לא נגעתי לרגע בבעיות של קשב וריכוז, וכמה שיחה על ארטיק מלון שמתבצעת מאחוריי
יכולה, תאורטית, לנתק את חוט המחשבה שלי למשך חצי שעה, לא פחות ולא יותר.
לא נגעתי לרגע בכך שישראלים הם לא עם שקט מטבעם,
אני חוטא בזה בעצמי ומוצא את עצמי מרים את הקול לא פעם באופן ספייס.
בגלל שיש לי מספיק מודעות אני מבקש סליחה,
כי אני קולט פרצופים של אנשים עם מבט כועס, או שהם דופקים לי הערה של - ״שמע, יש לך קול ממש חזק״. בחצי נימוס שכזה.
אז אני מוצא את עצמי מסמיק מבושה ובורח למטבח, ״שישכחו מזה״.

אז אני עובד על זה,
אבל אני לא בנוי לאופן ספייסים. מאמין שגם הרוב כמוני. אולי.