אז הסיפור שלי הוא כזה, אני בן 28 נשוי באושר מוגזם וגר באיזור השרון.החיים שלי בגדול, תותים!! מהרבה בחינות. הבעיה התחילה שאשתי סיימה את הלימודים שלה והתחילה לעבוד בעבודה חדשה(לפני חודש וטיפה). אף על פי שעודדתי,דחפתי ועזרתי לה להתקבל משום מה הגוף/נפש שלי קיבלו את זה קצת אחרת ממני וכך הגיע אליי התקף החרדה הראשון שלי. מבהיל,מבעית! לא הבנתי מה עובר עלי..לאחר תקופה של קצת קריאה באינטרנט והתייעצות עם הסביביה המאוד קרובה הבנתי שאני חווה, חרדות על בסיס יום יומי (מאז שאשתי התחילה בעבודה החדשה) שמלווים בדופק מואץ,לחץ בחזה,שינה ירודה,בחילות,ירידה די דרסטית במשקל (10% ממשקלי בחודש) והכי עצוב, חוסר בשמחת חיים, דבר שלרוב נשפך ממני.
פניתי לפסיכוטרפיסטית בשיטת "אדלר" לפני שבועיים, שפכתי בפניה הכל וקיבלתי את הרושם שאני על דרך המלך ליציאה מהמצב. הכל היה על הכיפאק למשך אולי שבוע וחצי וביום ראשון האחרון ככה מבלי שום "טריגר" או משהו ספיציפי התעוררתי בבוקר מוצף בחרדות ומחשבות מיותרות, תרשו לי לצטט לכם תיאור של התופעה מYNET :
"רגש עז,עצמתי ופתאומי.בלתי רציונלי שמלווה בסימפטומים גופניים מפחידים כמו סחרחורות,חולשה קיצונית,רעד,קטצר נשימה,גליחום או קור ובעיקר פחד מאובדן שליטה,משיגעון וממוות

מאז התחושות האלה, אני בנאדם מת מפנים (כלפי חוץ לא תוכלו לדעת מה עובר עלי) אני מפחד לפגוע בזוגיותך שלי בעקבות זה וכמובן בקרובים שלי.

האם מישהו מכם חווה את זה? זה אמור להיות די שכיח ממה שהבנתי..
איך טיפלת ? לכמה זמן זה נשאר אצלכם? תוכלו אולי לשתף על זה בכמה שורות ? אשמח גם לתגובות בפרטי לאנשים שמתביישים בזה כמוני.

חברים, אני יודע שזה ארוך,אולי אפילו פחות מובן בחלקו אבל הפוסט נכתב בזמן סערה וצמאון לעדרה.

אני לא יודעת מה עובר עליך, כל אדם שונה, אבל התקף החרדה האחרון שלי היה אחד הדברים הכי מפחידים (תוך כדי נסיעה בארץ מנתיבות לחדרה, דרך איילון, ולא הצלחתי לעצור בצד. לא חשבתי שאגיע לבית של ההורים בשלום), אז אני מקווה שלא תסבול מהם יותר.

אין לך מה להתבייש, ואני שמחה שאתה לוקח את זה ברצינות ומחפש עזרה. אם הביקור הראשון לא עזר, נסה לקבוע תור עם תרפיסט שמתמחה בדכאון, דבר גם עם רופא משפחה על בדיקות דם מלאות לוודא שאין לך משהו פיזי שתורם להרגשה (ויטמין D, B12, חומצה פולית וTSH, לבדוק שזה לא בעיה בthyroid).

יש תרופות דור 2 ויותר שמסדירות את זה .

ככלל אם אתה נגד זה , עליך לפנות לטיפול פסיכולוגי ולברר מהיכן זה נובע אצלך ולפי הצורך לקבל כלים להתמודד .

חשוב לא להזניח . אולי זה משהו שראית בבית , שהדליק לך טריגר שכזה .

חשוב שתשתף את אישתך בנושא ,זאת אומרת בחרדות שלך. בשום פנים ואופן היא לא עוזבת את העבודה בגלל בעיה שלך . היא גם בנאדם וזה יחזור אליך בצורה זו או אחרת .
אתה חייב לדבר על זה .איתה וגם עם גורמי מקצוע .

כמו כן , אני תוהה שמא יש לך זמן פמוי יותר מידי , ואתה מפתח תסריטים לא הגיוניים .

בכל מקרה דבר עם אשתך ואל תהסס להתייעץ

כל המטרה זה לתרגל את המוח.