שמעון איפרגן | מגזין mako | פורסם 06/09/12 14:51:28

לפני כמה חודשים נכנסו לחנות של רוני, בעל עסק למוצרי בנייה בנתניה, שני צעירים מהעיר רהט שבנגב. הם התעניינו בקניית בלוקים וצבע, שאלו לגבי המחירים – וברגע אחד של חוסר ערנות מצדו גנבו את האייפון החדש שלו ונעלמו מהחנות כאילו בלעה אותם האדמה. הרבה מכם היו מטיחים את הראש בייאוש בקיר הקרוב, אבל רוני לא ויתר. הוא מיהר להתקשר לתחנת המשטרה בנתניה ולהתלונן על הגניבה, ובמקביל החל לעקוב אחרי הגנבים בעזרת אפליקציה שהתקין על האייפון רק כמה ימים קודם לכן. המכשיר תיעד את העבריינים אונליין, שלב אחר שלב, ואיתר את מיקומם בכל רגע נתון בעזרת המשדר, תוך שהוא משגר את המידע לכתובת המייל של רוני. בסופו של דבר הגיעו העבריינים לרהט, שם המתינו להם, לתדהמתם, שוטרים, ועצרו אותם בגין גניבת סמארטפון. המכשיר הוחזר אחר כבוד לידיו של רוני, שמיהר להצהיר: "היה לי מזל גדול".

האמת? מזל זו המילה הנכונה. הסיפור של רוני אולי נגמר טוב, אבל עבור אלפי אזרחים אחרים מדובר בצרה שאין לה הרבה פתרונות. אם בשנות השמונים והתשעים גנבו כאן בעיקר מכוניות ומכשירי טלוויזיה, הרי שהיום כולם רוצים לשים ידם על סמארטפון מנצנץ – וכשזה קורה, הסיכוי שהוא יחזור לבעליו החוקי נמוך במיוחד. "הטלפון הסלולרי, ובמיוחד הסמארטפונים, הפכו לכלי זמין ונגיש מאוד לגנבים, יותר מכל פריט אחר. זו מכת מדינה", אומר סנ"צ בדימוס מאיר אזולאי, לשעבר קצין מודיעין מחוזי במשטרת ישראל. "מדובר במכשירים יקרים שקל לגנוב, והסיכוי להיתפס נמוך. התופעה הזו תלך ותחמיר בשנים הבאות אם המשטרה לא תתן על זה את הדעת, ותבקש מבתי המשפט להחמיר בעונשם של הגנבים. כרגע פשוט זה עסק משתלם מדי".

כמה מכשירים נגנבים
ונתחיל במספרים, המתפרסמים כאן לראשונה: בשנת 2004 נגנבו כ-400 מכשירי סלולר בישראל. ב-2010 זינק המספר ל-2,250 מכשירים. ב-2011 נגנבו בישראל 3,100 מכשירים, ובחצי השנה הראשונה בלבד של 2012 כבר נגנבו כ-5,000 ניידים. עד סוף השנה צופים כי ייגנבו בישראל כעשרת אלפים מכשירים סלולריים, וב-2013, על פי תחזיות המשטרה, המספר הזה עתיד להכפיל את עצמו ולעמוד על 20 אלף מכשירים שייגנבו לבעליהם ההמומים. לממדי התופעה המפלצתיים האלה שווה להוסיף נתון נוסף: על פי הערכות המשטרה, 30 אחוז מהאזרחים כלל לא טורחים להתלונן במשטרה לאחר שהמכשירים שלהם נגנבים.

איזה מכשירים הכי גונבים
רגע לפני השקת אייפון 5, היריבות המתמדת בין מעריצי אפל לאנדרואיד זוכה לשובר שוויון משמעותי, גם אם מפוקפק במיוחד: מתברר כי בראש דירוג המכשירים הנגנבים ביותר בארץ עומד דווקא הסמסונג גלקסי על דגמיו השונים. האייפון התמקם במקום השלישי, ואת המקום השני ממלאים מכשירי המירס. במקום הרביעי בדירוג המכשירים הנגנבים ביותר עומדים מכשירי נוקיה למיניהם, בעיקר הדגמים הישנים שנחשבים לדגמים חזקים עם סוללה אמינה ואיכותית.

הסמארטפון, בכל מקרה, הוא הכוכב הבלתי מעורער של זירת הגניבות – יקר, קל ל"סחיבה" ובעל שוק שמתרחב כל הזמן. אפילו הפורצים כבר עשו הסבה. "פעם פורצים לבתים היו לוקחים פלזמות, מחשבים, מכשירי חשמל, אבל היום הם מרימים רק טלפונים סלולריים", מסביר קצין חקירות ותיק במטה הארצי. "הם לא יסתכנו בלסחוב ולסחור בטלוויזיות – וטלפון זה מוצר קל. גנבת אותו, ואחרי שנייה כבר נעלמת ואין סיכוי שיתפסו אותך".

מה המקומות הכי פופולאריים לגניבה
מרבית הגניבות מתבצעות בעת פריצות מוכוונות מטרה לבתים, אך מתברר שכל שטח ציבורי עם התקהלות המונית הוא זירת פשע פוטנציאלית. חופי רחצה ובריכות עירוניות, קניונים ומסעדות, ברים ומועדוני לילה. "בפאבים בדרך כלל מדובר בגנבים אקראיים, כאלה שסף המוסריות שלהם מאוד נמוך והם מנצלים מצב כדי לגנוב מכשיר יקר", אומר ראש ענף המודיעין במשטרת המחוז הדרומי, סנ"צ ז'אק אלוש. "לא מדובר בכנופיות או בארגוני פשע, אלא בגנבים קטנים שפשוט מנצלים הזדמנות כשהם רואים מכשיר ללא השגחה. אותו דבר קורה גם בחופי רחצה – נכנסים שנייה להתרחץ בים, מניחים את המכשיר בתוך תיק או על מגבת והוא נעלם. העבירות האלה לא היו מוכרות לנו בעבר, אבל עכשיו יש הצפה בתלונות של אזרחים".

יעד מרכזי נוסף לגניבות סלולר הוא המקום שבו ככל הנראה משתמשים בהם הכי הרבה: בבית הספר. הורים רבים המשגרים את ילדיהם למוסד החינוכי עם מכשירים יקרים מגלים שרגע אחד של חוסר תשומת לב מצד הצאצאים, והם חוזרים הביתה נטולי נייד. "בבתי ספר יש מכה של גניבות טלפונים", קובע חוקר נוער מנוסה. "תלמידים מגיעים עם מכשירים ששווים אלפי שקלים. היו גם מקרים שתלמידים אילצו את חבריהם למסור להם את המכשיר לצורך ביצוע שיחת טלפון וגנבו להם אותו, ואנחנו יודעים על כנופיות של קטינים שנתפסו בשנה האחרונה כאשר ארבו לתלמידים מחוץ לבית הספר וגנבו להם את המכשירים".

מי גונב לכם את הניידים
לגנבי הסלולר אין מאפיין מובהק. חלקם עברייני רכוש מוכרים, חלקם נרקומנים, חלקם גנבים מזדמנים וחלקם קטינים. ארגוני הפשע, לפחות נכון לעכשיו, לא נכנסו תחום, והוא נשאר "פנוי" לעבריינים עצמאיים, שהבינו שמדובר במכרה זהב. גם העבריינים הוותיקים שביניהם מוצאים עצמם מתאימים את כישוריהם לאתגר החדש.

http://img.mako.co.il/2012/09/06/inphone_g.jpg

ג', עבריין בן 50 ממרכז הארץ, הוא מה שנקרא "תשש" – פורץ מנוסה שמטפס על מרזבים וחודר לדירות מבלי שבעלי הבית ירגישו. הוא כבר 30 שנה במקצוע הזה, יודע להתגבר על כל תריס עקשן או מנעול משוכלל ועכשיו, הוא מספר, למד להתרכז בעיקר: גניבת הסלולרי המשפחתי. "פעם הייתי סוחב מכשירי חשמל, DVD וכאלה, ומסכן את עצמי. היום הכי קל זה טלפונים סלולריים", הוא קובע. "בדרך כלל כשאני פורץ לבית, הבעלים משאירים את המכשיר בסלון או במטבח להטענה, ובלי לעשות הרבה רעש אני גונב את הטלפון ואת המטען ועוזב את הדירה. זה לוקח משהו כמו דקה, גג שתי דקות, ואז אני נעלם בלי שאף אחד יתפוס אותי. אין סיכון".

איך מתבצעות הגניבות
רוב הגניבות מתבצעות תוך ניצול רגעי של חוסר ערנות. כך קרה למשל לא', סטודנטית באוניברסיטת בן גוריון, שהגיעה לפני כחודש לחנות נעליים במרכז קניות גדול בבאר שבע. בזמן שהיא מדדה, ארבע נערות צעירות הגיעו יחד לחנות והחלו לטרטר את המוכרת בבקשות. גם דעתה של א' הוסחה מהבלגן הגדול שהתחולל בחנות, ובלי ששמה לב אחת הנערות שלפה את האייפון שלה מתוך התיק ומיהרה להיעלם מהמקום. מצלמות האבטחה תיעדו את הגניבה, ובמשטרה קבעו שמדובר בכנופיה נשית מוכרת שכבר הספיקה להערים על עשרות קונים תמימים. "בשבילי המכשיר הזה הוא הדבר הכי יקר, ואין לי עכשיו 4,000 שקל לקנות אחד חדש, זו מכה קשה", אומרת א'. "אני מקווה מאוד שהמשטרה תמצא את החשודות".

כנופיה נוספת פעלה בשבועות האחרונים בעיר אילת, בעיקר במרכזי הקניות. ארבעת חבריה עבדו בשיטת הכייסות הוותיקה והפשוטה: "קיר, יד וסוס", שבמסגרתה דואגים לכייס ולברוח במהירות המרבית. ככה זה עובד: חברת כנופיה נכנסת לחנויות למכירת בגדי תינוקות וחוסמת את שדה הראייה של המוכרת (כמו קיר). במקביל, חבר כנופיה נוסף נכנס לחנות, מכייס לאחת הלקוחות את הטלפון מהתיק או מעגלת התינוק (בעזרת היד) ומעביר אותה הלאה לחבר כנופיה נוסף ("סוס" אתלטי) שהיה עוזב את הקניון בריצה מהירה ומעביר את המכשיר לנהג ברכב המילוט. בשיטה זו גנבו חברי הכנופיה עשרה אייפונים במהלך חודש אוגוסט בלבד.

ככלל, חנויות הומות אדם הן כר נרחב למעשי שוד מסוג זה. לפני כחודש הגיע גבר תמים למראה לחנות נעליים במרכז קניות בכרכור, והתעניין לגבי רכישת מתנה לאשתו. כאשר בעלת החנות הלכה לחפש את הזוג שביקש הוא גנב לה את הסלולרי מתוך התיק, במהלך שתועד על ידי מצלמות האבטחה. "הוא אמר לי שהוא קורא לאשתו כדי שתראה את הנעליים ונעלם יחד עם האייפון שלי", סיפרה המוכרת. "הייתי בהלם. זה כמו להיכנס אליך הביתה ולגנוב לך את הרכוש".

לפעמים זה נעשה בהרבה פחות עידון, ובהרבה יותר אלימות: בחודש מאי האחרון גזר בית המשפט המחוזי בפתח תקווה עשר שנות מאסר בפועל על שני תושבי בת ים, לאחר שהורשעו בחמישה מעשי שוד אלימים של טלפונים סלולריים מאזרחים. על פי כתב האישום נהגו השניים לעקוב אחר מודעות שפורסמו בעיתון, שבהן הציעו אנשים את המכשירים שלהם למכירה. הם נהגו לקבוע איתם בנקודת מפגש מסוימת במרכז הארץ, ושם התנפלו עליהם במכות עד שאיבדו את ההכרה, שדדו את המכשיר וברחו.

מרגע ביצוע הגניבה דואגים הגנבים לעשות הכל כדי שלא יאתרו אותם. חלק מוציאים את כרטיס ה-SIM ומבצעים שיחות אך ורק דרך תוכנת סקייפ, ומקפידים לגלוש רק דרך אינטרנט אלחוטי. "גנבי הסמארטפונים ממש לא פראיירים", קובע קצין חקירות בכיר. "רובם מעודכנים בטכנולוגיות חדישות ביותר ומורידים תוכנות שעוזרות להם לטשטש עקבות. הסיכוי שאני כשוטר אצליח לעצור אותם נמוך ביותר".

לאן מגיעים הטלפונים הגנובים
יש כמה אפיקים לגונב הניידים. הרבה מנסים למכור את המכשיר לבעלי חנויות פרטיות או למעבדות תיקונים, ואם הם נתקלים בסירוב פונים לעבריינים המתמחים ברכישת רכוש גנוב. החנויות המפוקפקות שבכל זאת מסכימות לרכוש אותו מעבירות את המכשיר תהליך "הכשרה" – מחיקת הסממנים הקודמים כדי שיוכל להימכר לכל דורש כמכשיר חדש ו"חוקי" למהדרין.

"ההאקרים מצליחים לפרוץ את הסיסמאות של בעלי הסמארטפונים ולאחר עבודה של כמה שעות הופכים אותם לחוקיים", מגלה קצין מודיעין במשטרה. "אחרי שזה קורה קשה מאוד למשטרה להתחקות אחרי המכשירים".

ז', האקר תושב השרון שעובד בשלוש השנים האחרונות במעבדה שמתמחה בהכשרת טלפונים גנובים, מספר כי מדובר בהליך פשוט יחסית: "כשמגיע אליי אייפון או גלקסי אני פורץ לתוכנות שלו תוך פחות מחצי שעה. אני מקבל כסף מבעל המעבדה, בדרך כלל במשכורת יומית תלוי גם בכמות המכשירים שאני מטפל בהם. הסיכוי שהמשטרה או חברות הסלולר יעלו עלינו שואף לאפס כי הכל פה סודי. אנחנו עובדים במרתפים של בתים פרטיים ויש לנו מצלמות טלוויזיה במעגל סגור שמתעדות כל מה שקורה בחוץ. השכנים חושבים שאנחנו סטודנטים אז הם לא שואלים שאלות. בינינו, אנחנו בסך הכל ילדים טובים שרוצים לעשות מכה".

במשטרה מעריכים כי כעשר מעבדות העוסקות בזיוף מכשירי סלולר גנובים פועלות ברחבי הארץ, ואלה מגלגלות סכומים הנעים בין חמישה לעשרה מיליון שקל בשנה. המכשירים שלא מגיעים למעבדות עושים דרכם למקומות אחרים: כעשרה אחוזים מוברחים למדינות מזרח אירופה, וכרבע מהם מוברחים לסוחרי סלולר ברשות הפלסטינית, שם הם מופעלים ברשתות מקומיות. כ-1,000 מכשירים גנובים בשנה נמכרים לפליטים אפריקאים.

כמה מרוויחים על גניבת המכשיר שלכם
מכשיר שעלותו 4,000 שקל יימכר לסוחר או לבעל מעבדה פיראטית תמורת כ-750 שקל, המשתלשלים היישר לכיסו של הגנב. "זה עסק טוב מאוד", מאשר ג'. "אני יכול לקבל 500 שקל ולפעמים גם 1,000 תמורת אייפון. הפליטים בדרום תל אביב מוכנים לשלם יותר מהעבריינים או הסוחרים שאני עובד איתם, וקל לעבוד עליהם בעיניים. הם רוצים לתקשר עם החברים שלהם, עם העבודה והמשפחה, ולא חשוב להם אם זה גנוב או לא. מבחינתי זה ברור: זה הכסף הכי קל".

גם ההאקרים מרוויחים לא רע: עבור טיפול במכשיר גנוב יקבל האקר ממוצע כ-300 שקל. הסמארטפונים המחודשים נמכרים בחנויות תמורת 2,500 שקל לערך. מטענים גנובים נמכרים ב-30 עד 50 שקל.

מה המשטרה עושה כדי להילחם בגניבות
אזרח מן השורה שמגיע להתלונן יזכה לאוזן קשבת, אך גם יצטרך להתמודד עם המציאות המרה: כל עוד הטלפון לא נשדד באלימות או שלא בוצעו באמצעותו עבירות חמורות כגון רצח או שוד, החוקרים לא ימהרו להוציא צווי בית משפט כדי לאתר את המכשיר.

"במרבית המקרים זה בלתי אפשרי להשתמש בטכנולוגיות איכון ומעקב יקרות שעלולות לרוקן את קופת המשטרה", טוען קצין בכיר במטה הארצי. "אם נשקיע מאמץ לאתר כל מכשיר ומכשיר זה יכול להגיע למיליוני שקלים. אנחנו מנסים לעזור ככל יכולתנו, ואם האזרח מתלונן בסמיכות גבוהה לאירוע יש סיכוי מסוים לאתר את הגנב, אבל זה לא כל כך פשוט".

במשטרה מודים שקשה להם להתמודד עם ממדי התופעה ההולכים וגדלים, ומספרים כי כיום מצליחים הכוחות לשים את ידם רק על כחמישה אחוזים מכלל הטלפונים הנגנבים. בשנה האחרונה, בעקבות לחץ שהפעיל שר התקשורת משה כחלון, הודק הקשר בין המשטרה לחברות הסלולר במטרה לנסות ולמצוא פתרון. כרגע נמצאים הצדדים במגעים ראשונים להקמת יחידה משותפת שתטפל בתופעה, אך כאמור – הדרך עוד רחוקה.

לפני כמה שבועות רשמו שוטרי משטרת אילת הישגים משמעותיים יחסית. תושב העיר בן 19 נעצר בחשד שגנב עשרה מכשירים, ובנוסף פיקד ניצב משנה רון גרטנר על מבצע שהביא ללכידת שלושה חברי כנופיה שפעלו יחד במוקדי תיירות בעיר. אבל גנבים רבים אחרים, מודים שם, נותרים חופשיים ומאושרים. "קשה לנו מאוד להתמודד עם תופעה שלא הכרנו קודם, במיוחד שלא מדובר באירגוני פשע אלא לרוב בגנבים בודדים", אומר קצין חקירות ממרכז הארץ. "אי אפשר שרכזי מודיעין, בלשים וקציני מודיעין יעסקו רק במלחמה נגד גניבות הסלולר. יש לנו הרבה דברים על ראש, עדיפויות אחרות".
אלא שסנ"צ בדימוס אזולאי דווקא טוען שהכל אפשרי, רק צריך להכיר בתופעה ולהקדיש לה את המשאבים הנדרשים. "בזמנו, כשהייתה תופעה של גניבות כלי רכב שהכתה במדינה הכנו תוכניות, למדנו להכיר את הנפשות הפועלות והתוצאות היו בהתאם. אותו דבר בדיוק צריך לעשות עם גניבות סלולר", הוא אומר. "חייבים להכין תוכניות בכל מחוז כדי לטפל בתופעה, אחרת היא תציף במהרה את המדינה ואז כבר יהיה קשה לתת פתרונות".

איך נענשים גנבי המכשירים שנתפסים
לא מספיק בחומרה, בעיניי רבים. רק לאחרונה נידון פליט סודני בן 20 שגנב מכשיר אייפון לחיילת לשנת מאסר בלבד. במקרה אחר, גנב ששדד מכשיר מצעירה שהלכה ברחוב נדון בבית משפט השלום בתל אביב לעשרה חודשי מאסר בלבד. "בתי המשפט סלחניים מדי בכל מה שנוגע לגנבי סלולר. העונשים נעים בין קנסות, עבודות שירות ומאסר על תנאי – וזה במקרה הטוב", קובל קצין משטרה בכיר במטה הארצי. "מה הפלא שיש עלייה מבהילה במספר הגניבות? אם בתי המשפט היו מגיעים למסקנה שגניבת טלפון זה לא פחות מפריצה לביתו של אדם והיו פועלים בהתאם ונותנים עונשים חמורים, התופעה הייתה קטנה בהרבה".