הוטרינר אמר שהיא כבר סובלת,עשיתי כל מה שרק יכולתי בחודשים להקל על סבלה עם
טיפולים ותרופות באלפי שקלים,ים של שעות טיפול,אבל הטבע עשה את שלו לצערי.
מייסי הייתה כלבת פינצ'ר מעורבת בתחש,כלבה חומה קטנטנה,חמודה
שאימצתי לפני הרבה שנים בעקבות אשכול למסירה שפרסם פה אחד מחברי רוטר בפורום בעלי חיים בזמנו.

היו כאלה שממש שאלו אותי
"מה מצאת בה"היא לא הכי יפה שבעולם,רגילה כזו,אבל מייסי הייתה הכלבה הכי יפה והכי טובה והכי כנועה והכי מבינה והכי הכי שכלב יכול להיות,היא אהבה אותי ואת הילדים ללא תנאי,היא ליוותה אותי בהרבה מתחנות חיי,היא לא הסכימה בשום אופן לתת לי להיכנס למיים בים

ולא משנה המרחק,ותמיד שחתה אחרי לכל נקודה מחכה שאושיט את ידיי ואקח אותה אליי.
היא צחקה בפה מלא שאני ראיתי תמיד,היא הטתה את ראשה לצד כששאלתי אם היא רוצה לרדת (קומה שביעית) בחמידות.היא ישנה על מיטות חופשי חופשי ואכלה מהיד שלי את האוכל שלי
וחיממה אותי בחורפים,שעות רבות של טיולים והרבה שעות של נפש תאומה שיודעת כמה רע לי ועצוב לי היום כשהיא מנחמת אותי במבט ושמה עלי ראש וליקוק של ניחום.
ויודעת בדיוק מתי אני שמח וטוב לב ויודעת מתי אפשר להשתגע ולפרק ולפרוק ולרוץ כמו ארנבת
ולקפוץ ולנבוח(תראו אותיייייייי אני שמחה וכיף לי כי כיף לך).

היא רצה וקפצה ושמחה ואהבה ללא תנאי.והיא גם פחדה,מרעמים בעיקר ורעדה עד כאב ושום טיפול לא עזר ובבגרותה הרעד החמיר

והכדורים כבר לא עזרו,והיא שמה עלי ראש כמו תמיד עם עניים טובות שמביטות בי בחוסר אונים ולאט לאט דעכה עם כל יום שעבר.השיער החום הלבין בעיקר סביב פניה ועיניה,היא הפסיקה לשמוע
וסבלה מחרדות קשות,היא הייתה מתעוררת באמצע הלילה ומקרקשת על כל דלת סגורה.
ואני בכל שעה הייתי מכניס אותה לחדר מחבק אותה בחום עד שיעבור לה,והיא הייתה נרדמת ואני נשאר ער מחבק ושומר עליה עד יעבור זעם.

ואני עד עכשיו לא מאמין שהיא לא פה,לא מאמין שאני אני הרדמתי אותה,לא מאמין ולא סובל את כל מנחמים "זה רק כלב תביא חדש" כמה אטימות שרק מקטינה את מה שאתה מרגיש באמת.

והדמעות והגעגוע קורע לי את הלב והדמעות זולגות מעצמן,ואף אחד לא מבין וכשאיש לא שומע,אני קורא לה,וכשאיש ממש לא שומע אני זועק את השריקה שלנו ועדיין מחכה שהיא תרוץ אלי ותחכך את ראשה בגופי ותבקש ליטוף ותענטז ותכשכש בזנבה בכל הגוף שמחה כמו שאיש מעולם

לא שמח עבורי ואהב אותי כמו שאהבתי אותה,ואני בוכה ובוכה ובוכה ודומע הרבה ואיש לא מבין ואיש לא יבין,זו האהבה שלי והאבל שלי ושישרף כל מי שלא ומה שלא מבין,לא דופק חשבון לאיש.
וכשנופלת לי חתיכה של גבינה,או משהו בשרי על הרצפה עד היום אני עדיין מחכה שהיא תבוא ותשאב בתיאבון רב את האוכל אבל זה כבר לא קורה יותר.

ואשתי היקרה שידעה ויודעת כמה אהבה שרתה בנינו (למרות שהיא הייתה הכי פחות קשורה אליה) ממלמלת שהיא לא מאמינה
שמייסי שמילאה את הבית בחום ואהבה כל כך חסרה ואיננה.עצוב לי מאוד,חסר לי מאוד,הפצע והחור בלב עדיין לא נסגרו גם אחרי חודש וספק אם ייסגרו בקרוב.
היי שלום מייסי כלבתי האהובה,בואי אלי בחלום בבקשה מבטיח לחבק ולנשק ולקבל אותך
בדיוק כמו שקיבלת את פניי בכל פעם שפתחתי את דלת ביתי.