אתה צריך להסתכל על מגמה לא על נתון נקודתי.

בשנות ה 80 למי שהיה בגרות זה היה וואו, בשנות ה 90 למי שהיה תואר זה היה וואו... היום כבר לא סופרים את זה.

עד שיגיע השלב שהדור שלנו (בני ה 20) יגיע לשלב שבו אנחנו כבר יכולים להיות מנהלים בכירים, אתה תראה שהגבולות שבין אוניברסיטה למכללה יהיו מאוד מטושטשים.

תבין, היום מכללה לא יכולה להיות עם שם טוב, זה נובע מסיבה מאוד פשוטה. כדי להעלות את ערך המכללה בפני מעסיקים צריך שהלימודים יהיו קשים, אם הלימודים יהיו קשים אז הציונים יהיו מאוד נמוכים. עכשיו תחשוב על מועמד שמגיע ממכללה כזאת שקיבלה החלטה להשוות את רמת הלימודים לזו של אוניברסיטה. הוא יסיים עם ציונים נמוכים ועדיין מעסיקים יתייחסו אליו כבוגר מכללה ועוד כזה עם ציונים נמוכים מאוד.

לכן, התהליך הזה של העלאת רמת המכללות יקרה רק כאשר שוק העבודה יבשיל ויהיה פתוח לתהליך הזה. אנחנו עוד לא שם.

ובנתיים, בוא נשים דברים על השולחן. בוגרי אוניברסיטה נבחנים על רמה גבוהה יותר אבל זה לא אומר שהם טובים יותר. הספרים לא שמורים רק להם וידע זמין לכולם. מי שלומד במכללה ובוחר לדעת רק את מה שמלמדים אותו שם שיבושם לו. האנשים הרציניים לומדים אקסטרא וזה נכון גם לגבי מי שלומד באוניברסיטה. לכן בסופו של דבר, הרציניים ידחפו את עצמם להצלחה.

מי כמונו, היהודים יודעים שאנחנו אלופים בלעבור מחסומים שמציבים בפנינו.

וזה בנאדם לא שפיץ בכלל מבחינת לימודים, אני יודע כי למדתי איתו.