שתי בחורות יפות פנו אליי, אמרו שקוראים להן ברוך ואבנר והציעו לי צ'ק של 300,000 שקל כדי לעבור את הניתוח אצל פרופסור מפורסם. אמרו לי שהמוסד זקוק לאנשים כמוני.

לפני שנתיים גייסו אותי למוסד. הגיעו אלי שתי בחורות ושאלו אותי אם אני יכול להקדיש להן חצי שעה מהזמן שלי. הן היו כל כך יפות, עד שחשבתי שיש להן בטח טעות.

שאלתי אותן אם הן בטוח מתכוונות אלי, והן חייכו ואמרו לי שבסוג העבודה שלהן אין טעויות בזיהוי. אחר כך הן הציגו את עצמן, והתברר שלאחת קוראים ברוך ולשנייה אבנר.
שאלתי אם קוקסינלים או משהו כזה, והן השיבו שבמוסד צריך לפעמים לשנות את המין בשביל לעמוד במשימה.

אמרתי להן שאני בחיים לא הייתי עושה כזה דבר בשביל אף אחד. לא בשביל שום משימה ולא בשביל שום מדינה. הן הסתכלו זו בזו ואז אמרו לי שזה לא חייב להיות כל כך נורא - שינוי המין נעשה בהרדמה מלאה, ותוך חודש מגיעים להחלמה מושלמת.

בדיוק כשרציתי להגיד להן שכל העסק הזה לא בשבילי, הוציאה ברוך מהכיס שלה צ'ק על סך 300,000 שקל. היא נתנה לי אותו ואמרה לי שזה רק בשביל ההתחלה ושהמוסד זקוק לאנשים כמוני. היא אמרה שהצ'ק יכסה את כל עלות הניתוח.

אני חייב להגיד לכם שכשראיתי את הסכום, חשבתי פתאום שזה לא כל כך נורא להיות אשה, ומיד אמרתי להן שאני מוכן לעסקה ושלא אכפת לי לעבור את הניתוח.

ברוך גם נתנה לי רשימה של קורסים וסדנאות שעלי לעבור לקראת התחלת הפעילות במוסד, ואני הבטתי בה ולא האמנתי שכל זה מתרחש במציאות. מאוד התרגשתי. בדמיוני כבר ראיתי איך אני נשלח למבצעים נועזים שעליהם אף אחד לא מדבר, ורק פעם בשנה אני מוזמן ללשכת ראש הממשלה ומקבל פרסים על תרומתי, כשהפרצוף שלי בצילומים מטושטש.

דבר אחד קצת העב על ההתרגשות שלי. חשבתי על האפשרות שאאלץ לשכב עם סוכני אוייב או מנהיגים פלשתינים על מנת לחלוב מהם מידע, וזה עשה לי קצת לא נעים. אחרי הכל, אני חושב שלהיות במיטה עם חאלד משעל או חסן נסראללה זה לא דבר שעושה לך תחושות טובות.

לאבנר היתה רתיעה מלשכב עם מנהיג החמאס בגדה

שיתפתי את ברוך ואבנר בחששות שלי, והן אמרו לי שהן מבינות אותי לחלוטין, גם להן היתה בעיה דומה. לאבנר היתה רתיעה מלשכב עם מנהיג החמאס בגדה, אבל כשהבינה את חשיבות האירוע מבחינה מבצעית היא השתכנעה. גם לברוך היה מאוד קשה, אבל לאחר שמצצה לאחד הבכירים בארגון עז-א-דין אל קסאם ומסרה שאריות למומחי המוסד לבדיקת DNA, סיפרו לה שבזכות בדיקה זו גילו שהבכיר אלרגי לשעועית שחורה וכך גם חיסלו אותו, בהחדרת שעועית שחורה לחומוס שלו.

נפעמתי מההקרבה והנחישות שלהן והחלטתי לתת את הסכמתי ולצאת לדרך.

ברוך ואבנר הפנו אותי לפרופסור גורן, שעושה ניתוחים כאלה, ואמרו לי שהמוסד כבר ייצור איתי קשר אחרי הניתוח. לקחתי את הצ'ק וקבעתי לי מועד לניתוח. את התשלום הייתי אמור לתת לפרופסור רק לאחר ההחלמה.

* * *

כשהתעוררתי מהניתוח לא כל כך זכרתי מה קורה איתי, רק כשניסיתי להשתין חזר אלי כל הזיכרון בבת אחת.

זה לא כל כך נעים לנסות להשתין כמו שאתם רגילים, ואז לגלות שאין לכם מה לנער. פרופסור גורן בא לראות מה שלומי, ואני חייכתי אליו והודיתי לו על העבודה שעשה. נתתי לו את הצ'ק של המוסד, ואחרי שבוע של החלמה יצאתי הביתה.

ללמוד לעשות גילוחים אמנותיים שם למטה

אם גם אתם מתכננים לעשות ניתוח כזה, אני חייבת להזהיר אתכם שזה לא דבר קל להיות פתאום אשה. אני לא מדברת רק על ההשתנות, שצריך לשבת וכל זה. אני מדברת על כל הקטע של ההורמונים שצריך להזריק, ועל זה שהשדיים מתחילים לגדול וצריך ללכת לקוסמטיקאית להוריד שערות, ללמוד לעשות גילוחים אמנותיים שם למטה, בקיצור, זה לא פשוט.

דבר נוסף הוא, שצריך כל הזמן לדבר עם בנות אחרות על הרגשות שלנו וכל מה שעובר עלינו עם בני הזוג. ממש לספר הכל. ללמוד ללכלך על בן הזוג מאחורי הגב במסווה של "שיחות עומק עם חברות". אבל אני לא הססתי ולמדתי לעשות את הכל!

כחודש אחרי הניתוח, בדיוק כשעמדתי מול הראי ובדקתי את השדיים שלי, צלצל הטלפון. היתה לי הרגשה שאלה החבר'ה מהמוסד ושסוף סוף אני אתחיל לצאת למשימות.

על הקו היה פרופסור גורן, והוא נשמע די כועס. הוא אמר לי שהצ'ק שנתתי לו חזר, ושאני חייבת להסדיר את העניין הזה במהירות. אמרתי לו שלא ידאג, שזה צ'ק של מקום שמכבד את עצמו. לא רציתי לגלות לו שהמוסד עומד מאחורי כל זה.

הימים חלפו במהירות, ולא קיבלתי שום צלצול מהמוסד. ככל שההורמונים שהזרקתי הגדילו לי את החזה, כך גם הלכה ופקעה סבלנותו של פרופסור גורן.

יום אחד קיבלתי הזמנה לבית משפט וגיליתי שבית החולים שבו עובד הפרופסור מגיש נגדי תביעה בסך 300,000 שקל. בשלב הזה נשברתי. סיפרתי בבית המשפט על כל הסיפור עם המוסד, ושאני מחכה שהם ישלמו על הניתוח וישלחו אותי למשימה. השופט שלח אותי להסתכלות.

* * *

היום אני מאושפזת בבית חולים סגור ומחכה לטלפון מהמוסד. עברו כבר שנתיים מאז הניתוח, והם עוד לא יצרו איתי שום קשר. אני די מאוכזבת, אבל עוד לא איבדתי את התקווה. כי אנחנו, סוכני המוסד, קורצנו מחומר מיוחד.

מדובר בסיפור בדוי. כל דמיון בינו לבין המציאות מקרי בהחלט.