ב-1956 נעל חרושצ'וב את הוועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית בהוקעת פשעיו של סטלין ופתח סדק בחומת הברזל שניתקה את בריה"מ ממדינות העולם. ישראל מיהרה לנצל את הסדק הקטן לחידוש הקשרים עם יהודי בריה"מ. הוצע לראש הממשלה לשגר למוסקבה שלוש משלחות: רקדני עם, נבחרת ישראל בכדורגל וקבוצת צנחנים לאליפות העולם בצניחה חופשית.
(...)
כולנו, בלי יוצא מן הכלל, עשינו את השניות הספורות של נפילה חופשית בסלטות לפנים בלוויית סחרור אופקי. מעוצמת החוויה פרשו מהקורס בזה אחר זה מיטב הלוחמים וגם ותיקי המדריכים מבית הספר לצניחה. נותרנו שישה בנים ושלוש בנות. משהגענו לשהייה של עשר שניות הורה לנו שמעון צחור להרפות מידית המשיכה מייד בתחילת הנפילה, לפרוס ידיים לצדדים ולהצמיד רגליים. בקפיצה לבריכה מגובה של שלושה מטרים זה נראה יפה כמו צלילה של ציפור, אבל באוויר, מגובה 4,000 רגל ובנפילה חופשית בת 20 ו-30 שניות, הגוף נוטה ליפול בסלטות רצופות. כל ניסיון לעצור את הסלטות לפנים מעביר אותך לסלטות לאחור או לחילופין לסחרורים ימיניים או שמאליים. גם פתיחת המצנח התפתחה עד מהרה לחוויה טראומטית. השתמשנו במצנחים רגילים שנפתחו בבת אחת. לפתיחה מיידית זו היו שתי תוצאות עגומות: האריג של חופת המצנח לא עמד בעומס הפתאומי של לחץ האוויר ונקרע לגזרים; מכת הבלימה שהייתה שקולה לשני טון כיווצה את רצועות הרתמה וחתכה בבשר הירכיים והכתפיים. כדי להקדים תרופה למכה הנחנו תחבושות אישיות כפולות מתחת לרצועות הרתמה. לקרקע הגענו עם חופת מצנח קרועה ועם חבורות כחולות בכל הגוף, אבל עם חוויה עצומה ובהקלה גדולה שיצאנו בחיים.

כאילו לא די בכך, הניקוד בתחרות ניתן על ביצוע מדויק של תרגילים באוויר, על פתיחה מדויקת של המצנח בגמר הנפילה החופשית ועל נחיתה קרובה ככל האפשר למרכז המעגל. כדי למנוע את הרוח מלסחוף את המצנח אל מחוץ למעגל המטרה נדרשנו לטפס על המיתרים - עד כדי נגיעה בחופה. במצב זה חופת המצנח נסגרת, מה שמבטיח נפילת "נר" אנכית לעבר הקרקע. הבעיה היא שבעת שחרור המיתרים חופת המצנח מתנפחת בבת אחת והמיתרים המשתלשלים בחופשיות תחת הרגליים נמתחים בבת אחת. בדרכם למקומם הטבעי הם נוטים להסתבך ברגליים ובידיים תוך הצלפה חדה בפנים ובשאר חלקי הגוף. בכל מקרה יוצאים מסגירת המצנח חבולים ושרוטים כמו אחרי מאה פלאקות מסוהר טורקי.

משהגענו למוסקבה ונכנסנו למעגל התחרויות התגלו לנו כמה עובדות מפתיעות:
1. הצניחות עומדות להתבצע ממטוס דו-מנועי דומה לדקוטה, שהצניחה ממנו נעשית מהדלת ולא מהכנף, עובדה שחייבה אותנו לאלתר יציאה אחרת מזו שהתאמנו עליה ולהתמודד עם נפילה חופשית שונה מזו שהתרגלנו לה.
2. הצניחה מתבצעת ברגליים ובידיים כפופות, בדומה לצפרדע. סגנון הצניחה שהתאמנו בו בארץ, סגנון הציפור, היה יכול להביא אותנו להישג מכובד באליפות העולם בקפיצה אמנותית לבריכה, אבל תחרויות המים התקיימו באותה עת באיטליה, לא במוסקבה.
3. המצנחים ששימשו את המתחרים שלנו נפתחו בהדרגה, ריחפו באוויר בנחת, שייטו בקלילות באמצעות טבעות משיכה ונחתו כמו פרחים בלב המטרה. המצנחים שלנו היו טובים לצניחה במיתלה לא במוסקבה.
(...)