הפעם היתה לי תוכנית מושלמת. הפעם זה יעבוד. המחשבות הרגילות
רקדו לי בראש. לא עוד לבנות מכשיר גדול שיזיז את הירח
ממסלולו, לא עוד לגרום לכל אוכלוסיית כדור-הארץ להתעטש ולא
עוד להבריח תיקון לתוך החוקה האמריקאית שמאציל את כל הסמכויות
אלי במצב חירום. הפעם היה לי רעיון הרבה יותר טוב.

הסתובבתי לי במעבדה, מקפץ משולחן הסרטוטים אל מקלדת המחשב
ובחזרה. פינקי עקב אחרי, מרחרח הכל ומביט במבט הטיפשי הרגיל
שלו עלי. "אז, מוח. מה אתה עושה?"

תמיד צחקתי עליו ועל השאלות שלו, אבל האמת היא שהם עזרו לי.
הם עזרו לי להבהיר לעצמי את התוכניות שלי אפילו אם פינקי לא
הבין שום-דבר מההסברים. "אני מתכנת תוכנה שנקראת 'חוויה לוגית
נושמת תוכן' היא תגרום לכל ערוצי הטלוויזיה לשדר מסר היפנוטי
שיגרום לכל העולם לסגוד לי ולהיות תלוי בי בכל תחום בחייהם
הקטנים והאומללים. ואז אני אעלה ואהיה כוח שאי אפשר יהיה
להכחישו!" הרמתי את ידי בעוז בעודי קופץ ממקש למקש במקלדת.

"אבל למה שחווה תנשוך את לוגי, מוח?"

"שקט פינקי, אני צריך להקליד."

ההקלדה לקחה יותר מידי זמן. בקצב הזה היה לוקח לי חודש רק
להדפיס חצי מהתוכנה. ואז צץ רעיון במוחי. לקחתי עפרון וכתבתי
מהר את התוכנה בכתב היד הגדול ביותר שיכלתי - הדבר לקח רק
כשעה. אז שמתי את הנייר על הסורק כדי לסרוק אותו, אבל הסורק
לא עבד.

באותו רגע נכנס אחד מהסטודנטים למעבדה והחל עובר על סלסלת
ה-oD-oT. "פינקי, אתה חושב מה שאני חושב?" אמרתי לעכבר שבהה
במסך המחשב ללא סיבה.

"אני חושב שכן, מוח, אבל אם דני לא רוצה את הסבון, למה שהסבון
יבכה מאוד במקום ללכת לחפש ילד אחר?" ענה ידידי הטיפש לאחר
שחשב על זה כמה שניות.

"פינקי, לפעמים אני תוהה אם אפשר להעביר שיפוד דרך אוזן אחת
שלך ולהוציא אותו מהשניה בלי לפגוש שום דבר בדרך. מה שאני
חשבתי, זה שאפשר לגרום לסטודנט להקליד את התוכנה למחשב."

"אבל איך תעשה את זה, מוח?"

חייכתי. חיש מהר, כשהסטודנט לא הסתכל הנחתי את הדף ובו היתה
כתובה התוכנה על ערמת ה-oD-oT, ועליה כתבתי "הקלד, הדפס, ושלח
לכל תחנות הטלוויזיה עם הוראות לשדר את פלט התוכנה כשידור
מטעם מעבדות EMCA."

הסטודנט הרים את הנייר, הסתכל עליו - וחיש החל מקליד אותו.
לאחר זמן מה, הוא הדפיס אותו, קיפל אותו, שם בכיס ויצא
מהמעבדה.

"מוח! הוא לקח את חווה! איך היא תוכל לנשוך את לוגי עכשיו?!"
צעק חסר המוח.

"זה בסדר, פינקי. הוא יביא את חווה לתחנת הטלוויזיה ושם
היא... תנשוך את... לוגי," אמרתי בהיסוס כדי להוריד את ידידי
המאותגר שכלית מהגב שלי. "בוא פינקי, תדליק את הטלוויזיה, אני
בנתיים אביא את משקפי ההגנה מהיפנוזה." אמרתי בעודי מחפש אותם
במגירה שמתחת לשולחן.

"מוח. איך קוראים לסטודנט שהיה פה?" שמעתי את קולו של פינקי.

"ביל, אני חושב."

"מוח! בוא תראה! פה בטלוויזיה!"

"לא עכשיו, פינקי. אני צריך למצוא את המשקפיים."

"אבל מוח, זה ביל - הסטודנט!"

למשמע דברים אלה קפצתי בבהלה. לא יכול להיות שהתוכנה כבר
משדרת, הרי לוקח לתוכנה שש שעות ליצור פלט, ועברו רק כשעתיים.

"לכל המצטרפים אלינו רק עכשיו," אמר הקריין בטלוויזיה. "אני
נמצא פה עם ביל. ביל היה סטודנט במעבדות ACME עד שכתב תוכנה
מדהימה שתצא לשוק בשבועות הקרובים. התוכנה נקראת חוויה לוגית
נושמת תוכן, או בקיצור - חלונות. אז, מר ביל גייטס - איך אתה
מסביר..." כביתי את הטלוויזיה.

"איזה ביש מזל, מוח. שביל כתב תוכנה והתפרסם לפני שהוא הספיק
להביא את חווה לתחנת הטלוויזיה. לוגי המסכן..."

"בוא, פינקי. אנחנו צריכים להתכונן למחר בלילה."

"למה, מוח? מה אנחנו עושים מחר בלילה?"