דוד הולך לפסיכיאטור ומספר לו : "דר' אתה מבין, כל ערב בערך ב 11 בערב אני לובש פיג'מה ועולה למיטה. מתכסה עם הפוך, ומיד כשאני רוצה לכבות את האור אופס! ...נדמה לי שיש מישהו מתחת למיטה. אז אני מזיז את השמיכה, ומתכופף לבדוק מתחת למיטה ו...אין שם איש. שוב אני עולה למיטה, מתכסה עם השמיכה, רוצה לכבות את האור ושוב נדמה לי שיש מישהו מתחת למיטה. אתה מבין דר' זה כבר שבוע ימים ואינני ישן בכלל. הרופא חושב ומהרהר ומשיב: "דוד זה מקרה נפוץ, ואין לך מה לדאוג, אני יקבע איתך כ 15 פגישות של שעה, מחיר שעה זה 100$ ואני תקווה שזה יספיק, נפתור את הבעיה. דוד ישראלי מצוי מיד מחשב 15 כפול 100$ שווה 7500$ ....דר' ...שמע...זה סכום רציני...אני אחשוב איך אני מגייס את הסכום הנ"ל ואחזור אליך. וכך הם נפרדו. לאחר כ 3 חודשים הרופא הולך ברחוב, ומולו מגיע מיודעינו "דוד". שלום לך, אומר הרופא נו מה עשית עם הבעיה של שינה? ובכן דר' אתה לא תאמין יש לי חבר בשם ולדימיר ואנו שותים לפנות ערב וודקה בבר בשכונה. ערב אחד, כשהוא היה מסטול לגמריי, הוא נתן לי פתרון במחיר של 50 ש"ח. מה זה? 50 שקלים? שואל בתדהמה הרופא, לא יכול להיות!
כן כן דר' -הוא לא פסיכאטר, אבל הפיתרון "משהו משהו". "ומה הפתרון?" שואל הרופא....
שואל הרופא בלגלוג.............. ובכן הוא יעץ לי לחתוך את הרגליים של המיטה.....................

פרופסור דגול לטיפולי עיניים שהציל את הראיה לאלפי אנשים במשך 30 שנות הקרירה שלו יוצא לגמלאות. בית החולים והאוניברסיטה שבה הרצה במשך שנים החליטו לערוך לו ערב פרידה עם כ 500 מוזמנים וכו וכו. לכבודו הזמינו מאומן וצייר ידוע מתנת פרידה ציור ענק בגול 2 מטר על 2 מטר. נושא הציור מדהים = עיין גדולה ובמיקום האישון היה דיוקן של הפרופסור. הערב מתחיל עם נאומים של קולגות לעבודה, חולה שהפרופסור החזיר לו את הראיה, וכבוד שר הבריאות וכו... מנהל בית החולים בנאומו הודה לפרופסור על מסירותו ועבודתו בבית החולים במשך 30 שנה. ועתה הוסיף "הגיע הזמן להסיר את הלוט ממתנת הפרידה שהחלטנו להעניק לך כבודו" וכך הייה לקול תופים חרישי הוסר הלוט ובאולם כולם לחשו: "או........או......וואו..........." ואני מזמין לבמה את הפרופסור לשאת את דבריו..... הפרופסור הקשיש קם מכיסאו ופוסע לעבר דוכן הנאומים וכל הקהל מריע ומוחה כפיים בהתלהבות. אני מודה לכל צוות הרופאים האחיות וכל עובדי בית החולים על הערב הזה שהינו האירוע הגדול בחיי שערכתם כאן הערב לכבודי. אני חייב להודות כי אני מתפעל מאד מהציור הנפלא שהינכם מעניקים לי.....וכן לאומן שצייר אותי עבורי. איזה מזל שלא הייתי גניקולוג......

תמיד סיפרו לי שסבא שלי היה ג'נטלמן מושלם.
יום אחד דפדפתי באלבום תמונות משפחתי ועצרתי מול תמונה של סבתי בשמלת כלה עומדת, ועל כיסא לידה סבי יושב. שאלתי את אבי :
"איזה מין ג'נטלמן היה אם הוא יושב וסבתא עומדת?
ענה לי אבי בחרישית "זה תמונה מהיום שאחרי ליל הכלולות,
סבא שלך כבר לא יכול היה לעמוד! וסבתא שלך לא יכלה לשבת.

הבנק מלווה לך מטריה בקייץ ומיד בבוא החורף מבקש אותה בחזרה

בחור נכנס לבנק ופונה לפקידה ואומר:" יה בת-זונה! תפתחי לי חשבון!" הפקידה נדהמת "סליחה אדוני?" - "כן את, יה שרמוטה, אמרתי לך לפתוח לי חשבון!" אם אתה לא תפסיק לנבל את הפה אדוני אני קוראת למנהל !" - "את והמנהל שניכם- על הזיין שלי!" הפקידה נעלמת מאחור וחוזרת עם המנהל שפותח ואומר: " שלום לך, אני מר גולדשטיין ואני מנהל הסניף, וברכה אומרת לי שאתה מנבל את הפה! " אני מנבל את הפה? אני.. אני באתי לבנק שלכם במטרה לפתוח כאן חשבון חדש ולהפקיד מילון דולר . ו... לפתע המנהל קוטע אותו ושואל כשהוא מסתכל על ברכה "והבת זונה הזו מפריעה לך משהו.. אדוני..."