'שיבת המלך' מכתיר את פיטר ג'קסון כמלך סרטי הפנטסיה של כל הזמנים. יכולתו ליצור עולם פנטסטי ולגרום לנו להאמין שיש בו עצים מדברים, גמדים ג'ינג'ים עצבניים ואלפים יפי תואר, היא ייחודית לו, קשה לחשוב על בימאי אחר שהיה עושה את העבודה טוב יותר, או באותה רמה. ג'קסון בחר את אנשי המקצוע הטובים בעולם, על חלקם לא שמענו בעבר. המוסיקה הנפלאה של האוורד שור (החדר, שבעה חטאים, שתיקת הכבשים) מרטיטה ומרגשת ואין ספק כי נבחרה, כבר שנתיים ברציפות, כמוסיקה הטובה ביותר שנכתבה אי פעם לסרט קולנוע. הצילום המרהיב של אנדרו לסני מעניק לנופיה, הקסומים במילא, של ניו זילאנד, נופך פנטסטי שמצליח לשמור על איפיון מוכר. העובדה כי ג'קסון בחר לא לצלם את הסרט באולפן ואחר כך להוסיף רקעים במחשב (דבר שג'ורג' לוקאס עושה בסרטי 'מלחמת הכוכבים') מעניקה לסרט הרגשה כאילו אנו מכירים את הנופים הללו, או לפחות יכולים להגיע אליהם במחיר של כרטיס טיסה, עובדה זו מקלה על הצופה להזדהות עם מה שקורה על המסך מכיוון שהוא לא מרגיש מרוחק, למרות שהעלילה מתרחשת אי שם בעולם שונה לחלוטין.

בחירתו של ג'קסון בצוות שחקנים שהוא ברובו לא מוכר ובוודאי לא כזה שזוכה לאהדה עיוורת, היא החשובה והמוצלחת ביותר. אלייזה ווד, הבחור בן ה- 23, משחק כבר למעלה מ- 12 שנה, עכשיו הוא כבר כוכב. גם ויגו מורטנסן בן ה- 46 משחק לא מעט שנים אך שמו לא היה שגור בפי אף אחד מאוהדי הקולנוע. אורלנדו בלום, שקיבל את תפקיד לגולס מייד לאחר שסיים את בית הספר למשחק, הפך לשחקן מבוקש בעקבות התפקיד הזה, השנה ראינו אותו ב 'שודדי הקריביים' ובשנה הבאה נראה אותו אפילו יותר מקולין פארל.

אולם, הצלחתו הגדולה של הסרט היא דווקא ביצירת דמות אנימטיבית שמצליחה לשחק, בחלק מהזמן, טוב יותר מהשחקנים בשר ודם. הכוונה היא כמובן לגולום, שכל כולו נוצר על המחשב. אנדי סירקיס, אשר מגלם את גולום בזמן הצילומים (רק בהליך העריכה 'מולבשת' דמותו של גולום על סירקיס) עושה עבודה מצויינת. הוא גם תורם את קולו של הייצור שנפל קורבן לטבעת הארורה. הסיפור הוא בהחלט הצד השולי של הסרט וניתן לסכם אותו ב "חבורה של אנשים הולכים לזרוק טבעת", אבל ג'קסון מצליח להעניק עומק לדמויות (ויש הרבה מאוד בסרט) שנותן לנו להזדהות איתן, לכאוב איתן, ולהתרגש איתן.

'שיבת המלך' הוא הסרט היומרני בשלושה, אפוס מרהיב המורכב מסצינות ענק שלא נראו קודם על מסכי הקולנוע. פיטר ג'קסון הציב לעצמו רף מאוד גבוה ומצליח לעמוד בכל הציפיות. בניגוד לסרט השני, בו הקרב המרכזי היה בחושך, הפעם הכל גלוי לעין, הקרב הגדול נערך ביום והקהל יוצא נשכר. 'וואו' היא המילה שנשמעה הרבה מאוד פעמים במהלך ההקרנה. אכן, קשה לתאר במילים את העוצמה הויזואלית של הסרט. אולם, לא מדובר רק בסצינות קרב מרשימות, גם הקטעים הדרמטיים, או צילומי הנוף משאירים את הצופה עם פה פעור. ג'קסון מוכיח כי הוא יכול לביים ביד רמה סצינות ובה אלפי משתתפים, לצד סצינות רומנטיות ודרמטיות של שני אנשים בחדר.

עם כל דברי השבח שיש לאמר על הסרט הוא עדיין החלש בטרילוגיה. כל המסע הארוך הזה, שלוש שנים, תשע שעות, מסתיים לו בקול ענות חלושה. הסצינה בה זורק פרודו את הטבעת לאש ונלחם עם גולום נראית לפעמים לקוחה מסדרת טלוויזיה לילדים. גולום ש'רוכב' על פרודו הבלתי נראה, נראה כמו בובה הלקוחה מ'כנפי הרעם', קצת נאיבי, קצת מגוחך ומאוד לא אמין. כמו כן, מכיוון שג'קסון החליט להיפטר מסארומן (שאינו מופיע כלל בסרט), אין הגיבורים נלחמים נגד רע אולטימטיבי אחד, אלא נגד צבאות שלמים, מה שגורע ממרכיב ההזדהות איתם.

חשוב לציין כי כמו כל דבר טוב, נראה כי גם הסאגה הזו מסרבת להסתיים. ג'קסון בחר לסיים אותה בכמה וכמה אופנים ועל כן, מי שחושב שהסרט מסתיים בסצינת הסיום בה מוענקים פרסים לאנשים ששרדו את המשא, טועה. אחרי הסצינה מסכמת מגיעה סצינה מסכמת נוספת...ועוד אחת....ועוד אחת...ובסופו של דבר הסרט מסתיים כשמונה פעמים. כדאי להיות מוכנים לזה.