http://images.nana.co.il//Upload/12004/Article/Article_Title_192540.jpeg

בכתבה זו:

חיוך של מונה ליזה

אמא

קארנדירו

אירן עדיין רווקה

פסטיבל הקולנוע הבריטי

חיוך של מונה ליזה
Mona Lisa Smile

ל פניו, סרט זה מבקש לספר על מאבקה הנחוש של מורה פמיניסטית בקודים השמרניים של פנימיית בנות יוקרתית בארה"ב של שנות החמישים. יותר מכך הוא משמש כמעין תחרות "מיס ג'וליה רוברטס הצעירה". הנה מסתדרות להן המועמדות הצעירות סביב הגורו הגדולה – השחקנית המצליחה ביותר בעולם כיום - מפגינות לפניה ולפנינו את מיטב השטיקים והתכסיסים הדרמטיים שהספיקו לרכוש עד כה.

ג'וליה סטיילס ("10 דברים שאני שונאת אצלך") היא התלמידה החכמה והמסורה; קריסטן דאנסט ("מעודדות צמודות") נכנסת לתפקיד המרדנית שעושה חיים קשים למורה החדשה (עד שהיא נשבית בקסמה, כמובן); ומגי גילנהול ("המזכירה") תופסת את נישת השרלילה החיננית. כולן תלמידותיה המסורות של ג'וליה רוברטס, בסרט ובמציאות.

מדד העגבניות הרקובות, שמאגד ומשקלל את ציוני המבקרים: רק 35 אחוזים מהמבקרים חשבו שהסרט מוצלח, וגם הם לא ממש הבינו מי צריך אותו – אז בשנות החמישים חינכו בנות להיות רעיות מסורות ולא נשות קריירה, מה החידוש פה? אולי הסיבה היא שבקולג' ויזלי, המככב בסרט, למדו גם הילארי קלינטון ומדלן אולברייט, ומישהו חשב שזה מעניין.

הכסף מדבר: מפיציו של הסרט חשבו כי יהיה זה רעיון טוב להעמיד את ג'וליה מול "שר הטבעות", כדי להציב אלטרנטיבה לקהל הנשי. זו הייתה טעות, טעות גדולה – בארבעה שבועות, הרוויח הסרט פחות מ-60 מיליון דולר, סכום נמוך בהרבה מהצפוי.

במאי: מייק ניואל (ארבע חתונות ולוויה אחת) , 117 דקות, ארה"ב, 2003.

http://images.nana.co.il//Upload/12004/Article/Article_Paragraph_191792.jpg

Roger Ebert: ג'וליה רוברטס מאפילה על כל השאר בתצוגת משחק מנצחת שגורמת להתאהב בה. היא הציר עליו נע הסרט ובזכותה, ובזכות הבימוי דק ההבחנה, זהו אינו סתם עוד סרט נוסחתי.

Seattle Post Intelligencer: העלילה צפויה ושחוקה ורוברטס אינה אמינה כלל, אך הסרט שווה צפייה בזכות ערכי ההפקה הגבוהים, המוזיקה המקסימה ושחקניות המשנה המוצלחות במיוחד.

Philadelphia Inquirer: כיצירת אמנות, ניתן לקטלג את "החיוך של מונה ליזה" כחוברת צביעה על פי מספרים. לקרוא לו 'חד ממדי' יהיה מחמאה מוגזמת.

אמא
The Mother

לפני עשר שנים שיתפו פעולה הבמאי רוג'ר מיצ'ל והסופר/תסריטאי חניף קוריישי בסדרת הטלוויזיה המוערכת "בודהה של הפרוורים". עכשיו הם חוברים יחד פעם נוספת, לסרט שיש המגדירים אותו כשערורייתי – בעיקר מפיצי הסרט, שיודעים שאין כמו סנסציה טובה ליחסי הציבור. הסערה בכוס התה הספציפית הזו, התחוללה סביב סצנות סקס מפורטות של הדמות הראשית, מאי, עם המאהב הצעיר של בתה.

מאי (אן רייד, "ליאם") היא אישה מבוגרת ששכלה את בעלה לא מכבר. בתה מזמינה אותה להתארח אצלה, ובאותו זמן גם לשמור על בנה הקטן ולעזור לה לפתור את הבעיות הרומנטיות עם החבר שלה. לגבי המטלה השנייה - האם לא ממש עומדת בציפיות. הסרט פותח בחמישי את פסטיבל הסרטים הבריטי (ראה בהמשך) ועולה להקרנות מסחריות ביום שישי.

פרסים ועיטורים: הסרט צבר שתי מועמדויות בתחרות הסרטים האירופאים - לפרס השחקנית הטובה ביותר (אן רייד) והתסריטאי הטוב ביותר (חניף קוריישי).

במאי: רוג'ר מיצ'ל (נוטינג היל), תסריטאי: חניף קוריישי (מכבסה יפיפייה שלי) 112 דקות, אנגליה, 2003.

http://images.nana.co.il//Upload/12004/Article/Article_Paragraph_191837.jpeg

Channel 4: תסריט משובח, צילום מהודק ומשחק נפלא. "אמא" הוא אחד הסרטים הבריטיים הטובים ביותר של התקופה האחרונה.

Guardian: דרמה אינטנסיבית העשויה היטב. הכתיבה של קוריישי מוצלחת מתמיד – היא לא רק וירטואוזית וחדת הבחנה, אלא גם אנושית וחמה.

Movie-Gazette: יש משהו מעט באנלי בניסיונות של הסרט לזעזע עם סצנות סקס ישירות. בגלל הקצב האיטי שלו והנטייה למלודרמטיות נדמה כי מקומו הטבעי הוא במיני סדרה בטלוויזיה ולא על מסך הקולנוע.

קארנדירו
Carandiru

ב-2 באוקטובר 1992 פרצה מהומה בכלא קארנדירו בסאן פאולו, ברזיל. על מנת לדכא אותה פתחו השומרים באש חיה. כשפסקו, שכבו במקום 111 אסירים הרוגים. את סיפורו של הכלא והטבח שהתחולל בו, מביא הבמאי הבינלאומי הקטור בבנקו (שתיעד בעבר בית כלא מבפנים ב"נשיקת אשת העכביש"), בשעתיים וחצי דחוסות ועשירות בדמויות ובאירועים.

רופא בית הכלא משמש כציר המרכזי בסרט. הוא מקשיב לסיפוריהם של האסירים על סמים, רצח, אלימות, איידס ואהבה (גם דמות האסיר הטרנסווסטייט אינה נשכחת) - עד שריב קטן שפורץ בין הדיירים על נושא טפשי מתפשט לשאר הכלא, הרובים נשלפים והשגרה המתוחה מתחלפת במראות זוועה.

הכסף מדבר: הסרט זכה להצלחה עצומה במולדתו, ברזיל. מעל לארבעה מיליון צופים, יותר מ"עיר האלוהים". לישראל הוא מגיע לפני רוב מדינות העולם, ולכן אין נתונים על ההכנסות הבינלאומיות, אך יש להניח שאלו יהיו גדולות יחסית.

פרסים ועיטורים: יש הרבה - הסרט הוא נציגה הרשמי של ברזיל לתחרות האוסקר, הוא השתתף בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן וזכה במספר פרסים בפסטיבל הוואנה, בו משתתפים סרטים אמריקאים-לטיניים.

במאי: הקטור בבנקו (פישוטה, נשיקת אשת העכביש), 148 דקות, ארגנטינה/ברזיל, פורטוגזית, 2003.

http://images.nana.co.il//Upload/12004/Article/Article_Paragraph_192057.jpeg

Shadow on the Wall: לא דומה לאף דרמת בית סוהר שקדמה לה – לצד האלימות והמתח נמצאים הומור ורגשות אנוש עמוקים. עשייה קולנועית מרתקת, מהנה וחשובה.

Channel 4: למרות הנארטיב המפוזר לכאורה, בבנקו מצליח לקשור את הקצוות השונים לחוויה מרגשת. בחינה מאלפת של אירוע אפוף בערפל בהיסטוריה העכשווית של ברזיל.

ReelFilm.com: אם הוליווד תרצה ליצור גירסה משלה לסרט, לא יהיה צורך בשינויים רבים - "קארנדירו" מציג את אותה גישה פשטנית ואפיון דמויות מתיפייף שמאפיינים את הקולנוע האמריקאי המיינסטרימי.

אירן עדיין רווקה
Irene

באיחור לא אופנתי גילו הצרפתים את קלישאת "הרווקה הפוסט פמיניסטית". אתם יודעים למה הכוונה – כל אותן תאומות בריג'ט ג'ונס ואלי מקביל שחיות לבדן, מנהלות קריירה מצליחה פחות או יותר ומצפות ללא כל בושה לאביר חלומותיהן האחד ויחיד, ולא ממש משנה מי זה יהיה, כל יהיה הוא מסוגל לסבול אותן (משימה לא קלה כלל).

אירן היא כזאת – היא חיה בפאריז, עובדת במשרד עורכי דין, מתעצבנת על השיפוצניק המתוק שצובע את דירתה, סובלת מהצקות מתמידות של הוריה ("מתי יהיה לך חבר?") ויוצאת מגדרה למצוא אהבה, כולל מערכת יחסים דרך המחשב (און-ליין סקס והכל). יותר מכל נראה כי היא, כדברי חברותיה, פשוט צריכה זיון. לא לדאוג, זו אמורה להיות קומדיה רומנטית, ולכן בסוף היא כנראה תמצא את הבחור המיוחל. מסכן.

הביקורת הצרפתית לא השתגעה על הסרט (ואם תשאלו אותי אז בצדק), ובממוצע העניקו לו שני כוכבים מתוך ארבעה אפשריים.

במאי: איוון קלברק, 98 דקות, צרפת, 2002.

http://images.nana.co.il//Upload/12004/Article/Article_Paragraph_192286.jpg