זה היה בסביבות שתים עשרה בצהרים של יום שבת כשעה לפני סגירת העסקים לקראת יציאה לסוף שבוע עד יום שני , במדינת מישיגן בארה"ב.

ניקולאס נכנס עם בגדים מהודרים לאולם התצוגה של מכוניות היגואר ברחוב הראשי ג'פרסון והסתכל על היגואר הירוקה, המוכר ניגש אליו ושאלו האם בכוונתו לרכוש את הרכב המהודר, וניקולאס השיב בחיוב. אבל מה המחיר שאל?, והמוכר השיבו, 34,500 דולר, מייד הודיע ניקולאס כי הוא מעוניין לרכוש את המכונית והתיישב לחתימת החוזה, חתם ומסר המחאה מוזהבת לסוכנות על 50 אחוז מהסכום, והיתרה שולמה בוויזה זהב עסקית שנתן ניקולס.
תוך כמחצית השעה יצא ניקולאס עם הרכב מהחנות, ומייד נכנס למגרש המכוניות יד שנייה הצמוד לסוכנות יגואר והציע את היגואר למכירה, בעלות של 12,000 דולר במזומן, בעל המגרש שאל את ניקולאס מהיכן הרכב? וזה השיבו והראה לו ניירות כי לפני כרבע שעה רכש אותה מהסוכנות של יגואר הצמודה למגרש.

חשדו של בעל המגרש מהקומבינה הביאה אותו להתקשר לסוכנות יגואר, ואלה ששמעו את סיפורו, נבהלו וחשדו כי הצ'ק ואולי גם כרטיס האשראי מזוייפים, ומיידית התקשרו למשטרה, ניידות הגיעו, וניקולאס ביקש שיעזבו אותו וכל מה שעשה היה חוקי ותקין, ואמר להם תתקשרו לבנק שלי ותשאלו.

השוטרים ידעו שהבנקים כבר סגורים, לקחו את ניקולאס למעצר, וביום שני בבוקר התייצב עורך דינו של ניקולאס בתחנת המשטרה וביקש את שיחרורו, המשטרה התנגדה וטענה כי ניקולאס רמאי, ועורך הדין התעקש דברו עם הבנק.

הרימו טלפון לבנק, שאלו לכיסוי להמחאה, הכל תקין, שאלו לכרטיס האשראי, הכל תקין. ניקולאס שוחרר.
מקץ 5 חודשים זכה ניקולאס ב3.5 מליון דולר בתביעתו נגד סוכנות יגואר, מגרש המכוניות, ומשטרת מישיגן בגין מעצר שווא, ופגיעה בכבודו וחירותו של אדם שלא כדין.