הנה הסבר:

היוזמה להקמת המפעל מלכתחילה נולדה לא מבסיס כלכלי, אלא בגלל היסטריית המיכלים בחיפה. ישראל היא צרכן פצפון של אמוניה. היא מייבאת 120,000 טון בשנה, ממוצר שמיוצר בכמות של 170 מיליון טון בשנה. כלומר פחות מפרומיל!. הסיכוי ליצר בכמות כזאת זעירה מוצר במחיר כלכלי - קטן מלכתחילה. בתעשייה הכימית יש יתרונות ענקיים לגודל וכדי לייצר זאת בארץ ממילא צריך סובסידיה ממשלתית.

חומר הגלם העיקרי הוא גז טבעי. אז עד שלא היה לנו - רעיון המפעל המקומי אפילו לא עלה על הפרק. ואז כאשר התברר שאנחנו מעצמת גז, החלו להפריח חלומות. ואז בא מתווה הגז וסגר את הגולל. שום מפעל לא יכול ליצר אמוניה במחיר השוק, אם הוא לא יקבל גז במחיר השוק. אבל המתווה קבע מחירים קבועים לאורך שנים. אם היום המחיר בסדר, בעוד שנתיים הוא יכול להיות כפול ממחיר השוק - ואז מפעל האמוניה פושט רגל.

בתנאים כאלה, של כדאיות מפוקפקת מראש, וחוסר ביטחון באספקת גז במחיר שוק, שום יזם שפוי לא ילך להרפתקה הזאת. עובדה.

(ואפשר גם להוסיף לזה את הקמפיין נגד המפעלים המזהמים, הטייקונים המנצלים, שינוי רטרואקטיבי של זכיונות ותמלוגי מדינה כלפי התעשיה הכימית בשביל להבין עד כמה אווירה שלילית זאת מבריחה משקיעים).