ין הרבה מכוניות ששמן מוכר לכל חובב רכב, כמו שברולט קורבט. מצד שני, יש מעט מכוניות מדגם הקורבט הזה. למען האמת, כאשר יוצרה, אי שם בסוף שנות ה-70, היו ממנה בדיוק 6,502 יחידות, מספר שהפך אותה ראויה לתואר "מכונית בייצור מוגבל". ויש שני פרטים נוספים שהופכים אותה למרגשת במיוחד - היא סימנה אז רבע מאה שנות ייצור קורבט, והיא מתהדרת גם בכיתוב רב-משמעות - Pace car, מכונית קוצבת במירוצי האינדי 500. בעצם, יש עוד עניין אחד קטן. היא כאן, בישראל, ונהגנו בה.

ככה זה התחיל

בראשית שנות ה-50 הייתה ג'נרל מוטורס קונצרן הרכב הגדול, הרווחי והשאפתני ביותר. עד כדי כך הצליחה, שמחצית מהמכוניות שנמכרו בארה"ב, היו מתוצרת אחת מחטיבותיה - שברולט, GMC, פונטיאק, אולדסמוביל או קאדילק. באותן שנים, שקל משרד המשפטים האמריקאי אפילו לפרק אותה, כדי לחסל את האיום. עד אותן שנים, שברולט לא ייצרו מכוניות ספורט, והתמקדו בייצור משפחתיות ויוקרתיות מסוגים, גדלים ודגמים שונים.

http://www.ynet.co.il/PicServer2/28102008/1780429/vette-(6)_wa.jpg

בין כל המחלקות השמרניות בג'נרל מוטורס, הייתה גם מחלקת העיצוב של הארלי ג'. ארל, המעצב הראשי של הקונצרן. ארל היה זה שב-1938 עיצב את הביואיק

Y-Job, מכונית תצוגה מדהימה ביופייה, והוא זה שב-1951 לקח על עצמו את עיצוב מכונית הספורט הראשונה לבית GM. מטרתו הייתה לייצר מכונית שעלותה תהיה זהה למכונית משפחתית ממוצעת מתוצרת הקונצרן - כ-2,000 דולר. מכונית הספורט הזו נדרשה להיות פתוחה, הנחייה שקיבל רוברט פ. מקלין, אשר הופקד על הפיכת הרעיון והחזון למציאות.

כדי להוזיל עלויות, השתמש מקלין במכלולים מכאניים קיימים ממכוניות שונות בקונצרן. השלדה והמתלים היו זהים למכוניות סדאן של שנת 1952. המנוע היה מנוע שישה הצילינדרים שהניע את דגמי שברולט באותה שנה, למעט יחס דחיסה גבוה יותר, גל זיזים משופר ושלושה מאיידים, תמהיל שאפשר למנוע לייצור 150 כ"ס.

ב-1953 הציגה שברולט לראשונה את המכונית, עדיין כתצוגה בלבד, אך בשלב תכנון וייצור מתקדם, תוך כוונה לשווק אותה לקהל במהרה. מיירון סקוט, עוזר מנהל הפרסום של שברולט, היה זה שהצעתו לשם התקבלה - קורבט, על-שם ספינת קרב אמריקאית בת התקופה.

http://www.ynet.co.il/PicServer2/28102008/1780431/vette-(7)_wa.jpg

פער הדורות

ייצור הדור הראשון (C1) של הקורבט התארך עד 1962 וזכה בדרך לשדרוגים שונים כגון מנוע V8 ועדכונים קוסמטיים מדי שנה. הדור השני, (C2), אשר נקרא גם Sting Ray, סימל תקופה אחרת, מעודנת פחות מהדור הקודם. תקופה שמשדרת הרבה כוח וספורטיביות. פנסים מתקפלים, חלק אחורי בתצורת זנב סירה, וחלון אחורי חצוי. הגרסה הראשונה צויידה כבר אז במנוע בנפח 5.4 ליטר, עם 250 עד 360 כ"ס בגרסת ה-Z06, שאף זכתה למתלים מוקשחים, מיכל דלק מוגדל והזרקת דלק.

הדור השלישי של הקורבט (C3) עלה על הכביש ב-68', וזכה לשם Mako Shark. העיצוב היה עוצר נשימה. קווים חדים, כנפיים קדמיות מקוריות, יחידות תאורה מתקפלות, חזית מחודדת וישבן חתוך. הקורבט הזו כבר הוצעה כקופה או כפתוחה עם גג נשלף. אלא שהמכונית הזו עתידה לסבול מתקופת משבר הנפט העולמי, ולהצליח באופן פושר בלבד.

שנת 1978, שנת ייצור המכונית השמורה באופן מושלם שמופיעה בתמונות אלה, הייתה שנה מיוחדת עבור הקורבט - חגיגות רבע מאה לייצורה. לכבוד האירוע החליטה שברולט לייצר מהדורה מיוחדת ומוגבלת, שהתאפיינה בצביעה דו-גוונית ייחודית, מושבי מירוץ ומספר שינויי עיצוב קלים. סיבה נוספת לחגיגה - בחירתה להיות מכתיבת הקצב – במירוץ האינדי 500 באותה שנה. שברולט רצתה אגב לייצר 2,500 יחידות בלבד, 100 עבור כל שנת ייצור. אך עם 6,200 דילרים של שברולט בארה"ב, נכנעה ללחץ וייצרה 6,502 יחידות בדיוק.

שברולט קורבט - הוצאה מיוחדת

אחת ממכוניות הספורט הגדולות של כל הזמנים, במקרה זה בגרסה עוד-יותר-מיוחדת, הגיעה לישראל כשהיא שמורה ומטופחת באדיקות. קבלו סיבוב בזק בהיסטוריה מוטורית

ליאור ברוך
פורסם: 23.01.09, 11:08

אין הרבה מכוניות ששמן מוכר לכל חובב רכב, כמו שברולט קורבט. מצד שני, יש מעט מכוניות מדגם הקורבט הזה. למען האמת, כאשר יוצרה, אי שם בסוף שנות ה-70, היו ממנה בדיוק 6,502 יחידות, מספר שהפך אותה ראויה לתואר "מכונית בייצור מוגבל". ויש שני פרטים נוספים שהופכים אותה למרגשת במיוחד - היא סימנה אז רבע מאה שנות ייצור קורבט, והיא מתהדרת גם בכיתוב רב-משמעות - Pace car, מכונית קוצבת במירוצי האינדי 500. בעצם, יש עוד עניין אחד קטן. היא כאן, בישראל, ונהגנו בה.

ככה זה התחיל

בראשית שנות ה-50 הייתה ג'נרל מוטורס קונצרן הרכב הגדול, הרווחי והשאפתני ביותר. עד כדי כך הצליחה, שמחצית מהמכוניות שנמכרו בארה"ב, היו מתוצרת אחת מחטיבותיה - שברולט, GMC, פונטיאק, אולדסמוביל או קאדילק. באותן שנים, שקל משרד המשפטים האמריקאי אפילו לפרק אותה, כדי לחסל את האיום. עד אותן שנים, שברולט לא ייצרו מכוניות ספורט, והתמקדו בייצור משפחתיות ויוקרתיות מסוגים, גדלים ודגמים שונים.

צילומים: ליאור ברוך

ובין כל המחלקות השמרניות בג'נרל מוטורס, הייתה גם מחלקת העיצוב של הארלי ג'. ארל, המעצב הראשי של הקונצרן. ארל היה זה שב-1938 עיצב את הביואיק

Y-Job, מכונית תצוגה מדהימה ביופייה, והוא זה שב-1951 לקח על עצמו את עיצוב מכונית הספורט הראשונה לבית GM. מטרתו הייתה לייצר מכונית שעלותה תהיה זהה למכונית משפחתית ממוצעת מתוצרת הקונצרן - כ-2,000 דולר. מכונית הספורט הזו נדרשה להיות פתוחה, הנחייה שקיבל רוברט פ. מקלין, אשר הופקד על הפיכת הרעיון והחזון למציאות.

כדי להוזיל עלויות, השתמש מקלין במכלולים מכאניים קיימים ממכוניות שונות בקונצרן. השלדה והמתלים היו זהים למכוניות סדאן של שנת 1952. המנוע היה מנוע שישה הצילינדרים שהניע את דגמי שברולט באותה שנה, למעט יחס דחיסה גבוה יותר, גל זיזים משופר ושלושה מאיידים, תמהיל שאפשר למנוע לייצור 150 כ"ס.

ב-1953 הציגה שברולט לראשונה את המכונית, עדיין כתצוגה בלבד, אך בשלב תכנון וייצור מתקדם, תוך כוונה לשווק אותה לקהל במהרה. מיירון סקוט, עוזר מנהל הפרסום של שברולט, היה זה שהצעתו לשם התקבלה - קורבט, על-שם ספינת קרב אמריקאית בת התקופה.

פער הדורות

ייצור הדור הראשון (C1) של הקורבט התארך עד 1962 וזכה בדרך לשדרוגים שונים כגון מנוע V8 ועדכונים קוסמטיים מדי שנה. הדור השני, (C2), אשר נקרא גם Sting Ray, סימל תקופה אחרת, מעודנת פחות מהדור הקודם. תקופה שמשדרת הרבה כוח וספורטיביות. פנסים מתקפלים, חלק אחורי בתצורת זנב סירה, וחלון אחורי חצוי. הגרסה הראשונה צויידה כבר אז במנוע בנפח 5.4 ליטר, עם 250 עד 360 כ"ס בגרסת ה-Z06, שאף זכתה למתלים מוקשחים, מיכל דלק מוגדל והזרקת דלק.

הדור השלישי של הקורבט (C3) עלה על הכביש ב-68', וזכה לשם Mako Shark. העיצוב היה עוצר נשימה. קווים חדים, כנפיים קדמיות מקוריות, יחידות תאורה מתקפלות, חזית מחודדת וישבן חתוך. הקורבט הזו כבר הוצעה כקופה או כפתוחה עם גג נשלף. אלא שהמכונית הזו עתידה לסבול מתקופת משבר הנפט העולמי, ולהצליח באופן פושר בלבד.

שנת 1978, שנת ייצור המכונית השמורה באופן מושלם שמופיעה בתמונות אלה, הייתה שנה מיוחדת עבור הקורבט - חגיגות רבע מאה לייצורה. לכבוד האירוע החליטה שברולט לייצר מהדורה מיוחדת ומוגבלת, שהתאפיינה בצביעה דו-גוונית ייחודית, מושבי מירוץ ומספר שינויי עיצוב קלים. סיבה נוספת לחגיגה - בחירתה להיות מכתיבת הקצב – במירוץ האינדי 500 באותה שנה. שברולט רצתה אגב לייצר 2,500 יחידות בלבד, 100 עבור כל שנת ייצור. אך עם 6,200 דילרים של שברולט בארה"ב, נכנעה ללחץ וייצרה 6,502 יחידות בדיוק.

יחי הסבנטי'ז

אי אפשר להתעלם מזה. משהו בשם קורבט, כמו-גם בידיעה שזו מכונית ספורט אמריקאית, גורם להתרגשות עוד לפני שהמנוע מונע. ואחרי שהוא עושה זאת, צליל ה-V8 וצמד המפלטים, מושכים עוד יותר. עיצוב בפנים צועק "שנות ה-70", עם קווים רבועים, מחוונים גדולים והמון פלסטיק. לוח המחוונים מדווח על סל"ד ומהירות מול עיני, כאשר שאר המחוונים נמצאים במעלה הקונסולה המרכזית.

הילוך ראשון בתיבה האוטומטית מגלגל את הקורבט לפנים בנהמה קלה, ונותן לי עוד צ'אנס להתרגל לישיבה המאד-נמוכה, שמשגרת את מכסה המנוע הרחק לפנים, עם כנפיים קדמיות בולטות, כמעט בגובה העיניים.

http://www.ynet.co.il/PicServer2/28102008/1780427/vette-(3)_wa.jpg

על הכביש המהיר מתגלה הקורבט כמהירת תגובה למצערת. כמעט בכל סל"ד והילוך, נחוצה בסך הכל לחיצה לא מתונה של הדוושה, ו-185 סוסים ו-37 קג"מ נרתמים למשימה. המתלים קשיחים יחסית, ומשרים תחושת יציבות ונוחות סבירה לגמרי. ההגה, בניגוד לאמריקאיות טיפוסיות של אותה תקופה, עושה עבודה סבירה בהחלט.

אבל חשוב מהכל, הנהיגה במכונית הזו, התגלתה כחוויה מסוג אחר. לא עוד מכונית אמריקאית, ואפילו לא קורבט רגילה. הידיעה כי מדובר בדגם נדיר יחסית ובעל ערך אספני מיוחד, גרמו לי להסס מחד, ולהתרגש מאידך, להעריך כל חלק בה שנשמר באופן כה מושלם במהלך השנים.

וכנראה ימשיך להיות כזה בעתיד, הרחק מאינדיאנאפוליס.

קרדיט: ynet רכב
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3652899,00.html