עומק שדה או באנגלית DOF
Depth of field
הינו המרחק מן העדשה שבו יש מיקוד
לדוגמא על מנת לצלם פורטרט שבו כל הרקע מטושטש נייצר עומק שדה קצר ונתמקד על הדמות
או לדוגמה על מנת לצלם בשדה פרחים פרח בודד באופן חד ושכל שאר הפרחים יהיו מטושטשים ויהוו רקע חלק.

נוסחת עומק השדהו ו√

החישוב המתמטי של עומק השדה (Depth of Field) הוא די מסובך, ושונה במצלמת 35 מ"מ מאשר במצלמה הדיגיטאלית. אנסה להסביר באופן עקרוני את הנוסחה ומשמעות מרכיביה השונים.
הנוסחה לחישוב עומק השדה היא: [D = S/[1 ± AC(S-F)/F²

המשמעות של האותיות השונות במרכיבי הנוסחה מפורטת להלן:

הסימן ± פרושו חילוף בין פלוס למינוס. (פעם אחת מחשבים את הנוסחה עם פלוס ופעם שניה עם מינוס). זאת מאחר ולעומק השדה יש שני מספרים שתוחמים אותו משני צידיו: הצד הקרוב למצלמה והצד הרחוק מן המצלמה. השימוש בסימן המינוס יתן את הערך הקרוב והשימוש בסימן הפלוס יתן את הערך הרחוק.

S הוא המרחק של הגוף המצולם מעדשת המצלמה, כאשר בעדשת המצלמה הכוונה למישור הצמצם.

F הוא אורך המוקד של העדשה

A הוא מיפתח הצמצם (לדוגמה: 3.5)

C הוא הקוטר של "מעגל הטשטוש הסביר" (תרגום שלי למינוח באנגלית:
the diameter of the acceptable circle of confusion).

מעגל הטשטוש הסביר חייב הסבר. נקודה באובייקט הצילום תיקלט בחדות רק כאשר היא נמצאת במרחק המדוייק של המיקוד לאורך ציר המצלמה. נקודות הנמצאות קרוב יותר או רחוק יותר מהמרחק הנתון הזה יקלטו על ידי העדשה כעגול מטושטש ולא כנקודה חדה. גודל העיגול ניקבע בהתאם למשתנים שונים כקוטר הצמצם, המרחק של האובייקט מן המצלמה ועוד. ככל שמיפתח העדשה קטן יותר כך הטווח של עומר החדות יגדל, ולהיפך. כאמור, כאשר נקודה באובייקט הצילום אינה נמצאת במרחק המדוייק של המיקוד היא תיקלט ככתם מטושטש בעל מימדים ולא כנקודה (או פיקסל). עין האדם רואה נקודה מסויימת בתצלום כחדה יותר ככל שממדי "כתם" העיגול קטנים יותר. את קוטר עגול הטעות הסבירה אנחנו מסמנים באות C שבנוסחה למעלה.
צריך לקחת בחשבון ש-C שונה במצלמת 35 מ"מ מאשר במצלמה הדיגיטאלית. מימדי הפריים ב-35 מ"מ הם 24X36 מ"מ. כדי להגדיל את התמונה מהתשליל לגודל של 24X36 ס"מ למשל, נצטרך להגדיל את התמונה מהתשליל פי 10!
במצלמה הדיגיטאלית גודל הסנסור קטן בהרבה לעומת ה-35 מ"מ (לפחות במרבית המצלמות שאינן מקצועיות). מימדים מצויים של סנסור דיגיטאלי הם 5X7 מ"מ בערך (מספרים מוערכים ושונים במצלמות השונות). כאן גם היחס בין הרוחב לגובה שונה, אם כי לא מהותי. כדי להגדיל תמונה מפריים דיגיטאלי זה ל- 24X36 ס"מ נצטרך להגדיל את הפריים בסדר גודל של פי 50!!! (לעומת פי 10 במצלמת ה-35 מ"מ)
מההשוואה הפשוטה דלעיל נראה, כי גודל עגול הטשטוש הסביר במצלמה הדיגיטאלית קטן לעין ערוך מאשר ב- 35 מ"מ, 0.006 מ"מ במצלמה הדיגיטאלית לעומת 0.025 עד 0.033 ב- 35 מ"מ.
הגודל הסטנדארטי של עגול הטשטוש הסביר מחושב כחלק 1/1440 של אלכסון מסגרת התשליל ב- 35 מ"מ או כחלק ה- 1/1440 של אלכסון סנסור האור במצלמה הדיגיטאלית. חלוקה זו היא שיוצרת את הערכים 0.03 ב-35 מ"מ ן-0.006 בדיגיטאלית.
קחו בחשבון, שהמצלמה הדיגיטאלית משתמשת בפיקסלים לקליטת האינפורמציה של התמונה, ולכן גודל הפיקסל ומספר הפיקסלים בפריים הם נתון מהותי לחישוב קוטר עגול הטשטוש הסביר, שיוצר את עומק שדה הצילום. אם למשל במצלמה מסויימת גודל הפיקסל הוא 0.04 (מחושב לפי רוחב שדה הסנסור במ"מ חלקי מספר הפיקסלים ברוחב הסנסור, למשל 7 מ"מ מחולק ב-2MPIXEL) וקוטר עגול הטשטוש הסביר (C) הוא 0.006, אז ברור כי כל פיקסל בודד יקלוט 6-7 יחידות בסיסית של C, דבר שישפיע מהותית על חדות התמונה וטיבה.

שלוש מסקנות בסיסיות עולות המנוסחה שלעיל:

1. עומק השדה עולה ככל שעדשת המצלמה סגורה יותר, או במלים אחרות: ככל ש- F גדול יותר.

2. עומק השדה גדול יותר במיקוד קרוב וקטן יותר במיקוד רחוק.

3. עומק השדה עולה ככל שאובייקט הצילום מרוחק יותר מעדשת המצלמה.

(אנא התייחסו למספרים שלעיל כדוגמה להמחשת הנוסחה בלבד מאחר והם משתנים מיצרן ליצרן וממצלמה למצלמה).