אני זוכר שישבנו בבית של אחד החברים ואבא שלו אמר לנו לכבות את הטלוויזיה כבר, שכבר די, נגמר... ואני אמרתי לו: מה פתאום, זה לא נגמר עד שזה לא נגמר. ואז בוםםםם! סל של שארפ וכולנו פשוט לא הפסקנו לקפוץ איזה 10 דקות במקום צורחים. אני חושב שזה היה הרגע הכי משוגע שראיתי בכדורסל עד היום.