כמובן שהיה על זה מעקב.. הוא היה מדווח למשרד חקלאות של המדינה בה הוא חי
את כל הפרטים שהוא אסף, מה היה מצב הציפור (חולה או בריאה) גיל משוער,
התאריך המדויק של הלכידה ועוד הרבה פרטים כאלה ואחרים. המידע היה בינלאומי
ומשותף. ציפור כזו שהיתה נודדת מארץ לארץ והיתה נתפסת ע"י צפר אחר,
אותו צפר היה בודק את הטבעת, בודק את המס' הסידורי בארכיון, ויודע
בדיוק מי תפס אותה והיכן, מי היה הראשון שלכד אותה ובאיזה ארץ היא נלכדה.
וככה במשך שנת נדידה שלמה יכולת לבצע מעקב על איזורי הנדידה
של כל ציפור, המצב הבריאותי שלה בכל איזור (שמתועד ע"י צפרים בכל ארץ)
עד שהיא חוזר אל נקודת הפתיחה. וככה במשך שנים יכולת לאסוף מידע על ציפור
כל שהיא, בלי שום משדרים לוויניים מקושקשים. בלי לפגוע בציפור כמעט,
ולשתף את הידע הזה.

לכן כל טבעת שמונפקת, נושאת את שם הצפר (בד"כ 3 אותיות בלבד, אבל בטבעות
גדולות יש מקום ליותר) (4YHO) את שנת הלכידה (06) ואת ארץ הלכידה
הראשונה (IL כמו בסיומות אתרים ישראלים. ראה ערך www.google.co.il).

אלו הם סימנים מוסכמים בכל העולם. צפרים בד"כ אורבים באיזורי קינון
ע"מ להיות הראשונים שישחילו טבעות על הציפורים ולהפיץ את שמם בעולם!
עוד יתרון לגישה זו, הוא שאתה מקבל יותר נתונים מפורשים על הציפור מגיל
0, סטטיסטיקה על תמותה, ועושה שם טוב למדינה שלך שמתהדרת לא מעט באטרקצית
הציפורים הנודדות שלה (ראה ערך-עמק החולה). מגדלי תוכים החלו את עניין
הטיבוע מסיבות דומות. אחת הסיבות היא האגו של המגדל שרוצה שגוזליו יוכרו
כגידול שלו ויתן לתוכי לשאת את שמו בכל אשר נפשו תגיע.

סיבה אחרת היא, אם אני מחתים 50 תוכים בחודש (רוצה לומר-חוות גידול/בית גידול)
ופתאום צץ לי איזה ברנש חשוד שאומר "שמע, התוכי שמכרת לי מת תוך שבוע, תביא את
הכסף חזרה! מה אתה יכול להגיד לו..? איך תוכיח? הוא מביא לך את הטבעת!

מאוחר יותר הגיע לשוק העניין של הטבעות הסגורות שהכריח באמת מגדלים לטבע
גוזלים כשהרגלים שלהם עוד קטנות, בצורה כזו לא תוכל להחליף טבעת לתוכי
אם תרצה (דבר מכוער שניתן לעשות עם טבעות פתוחות).

כל העניין של טיבוע לתוכים הוצא מהקשרו.. זה לא שאם יברח לי תוכי ומישהו
ימצא אותו הוא יוכל למצוא אותי בעזרת הטבעת כי טיבוע תוכי לא מתועד
בשום מקום! זה חסר תועלת אם תשאל אותי...