שיכולים להגיע עד למרחק של שמונה מטרים, אולם הוא אינו יכול להתמיד בכך מעבר לכ-400 מטרים. הברדלס נפוץ באפריקה ובאסיה.

משך ההיריון: 3 חודשים
משך ההנקה: 90 יום
בגרות מינית: 13-16 חודש
מספר ולדות: 2-4
תוחלת חיים בשביה: 14 שנים
אויבים: אריה, נמר, צבוע נקוד, זאב טלוא.
אורך הגוף: 135 ס"מ
אורך זנב: 75 ס"מ
משקל: 40-65 ק"ג
גובה כתפיים: כ- 80 ס"מ

תפוצה
ברדלס הערבות נפוץ באפריקה כולה, בדרך כלל בסוואנות ובמדבריות. ברדלס מלך נפוץ רק בדרום אפריקה.

עד ראשית המאה ה-19 היה נפוץ גם במדינות ערב ובקדמת אסיה עד הודו. האוכלוסייה באסיה הושמדה כמעט כליל על ידי ציד לשם ספורט, וכן כתוצאה מירידה בכמות המזון העיקרית שלהם בעקבות הצטמצמות אוכלוסיות הצבאים שניצודו בידי האדם. סיבה נוספת לדלדול המין היא לכידת גורים לצורך אילופם לציד צבאים. הברדלס ניתן לאילוף בקלות יחסית, ועל כן שימש כחיית עזר לציד בהודו ובאיראן. כבר בתקופה הקדומה ניצודו גורי הברדלס כדי לאלפם במטרה שיסייעו בצייד.

תפוצה בארץ ישראל: תת המין Acinonyx jubatus venaticus נעלם מאזורנו שנים אחדות לאחר קום המדינה. עתידו שרוי בסכנה חמורה הוא מצוי רק באיראן וזהו התת מין שחי בכל אסיה כולה. כיום נשארו ממנו לא יותר מ150 פרטים. היו עדויות אחדות להימצאו בחלקים שונים של הארץ כמו בגבעות הגליל, בהרי הגלעד, בנגב,רמת הגולן ובמקומות שחיים בהם צבאים באזור הים-תיכוני. תצפית אחרונה בברדלס בישראל נרשמה בשנת 1959, בכביש הערבה.

כיום הברדלסים בסכנת הכחדה מספר ברדלסי הערבות הוא 10,000 ואלו מספר ברדלסי מלך הוא רק 60 פריטים

התנהגות

בשל היותו מהיר באופן משמעותי מהטרף שלו, הוא נבדל מיתר בני משפחת החתוליים בשיטת הצייד שלו. הוא אינו אורב לטרפו אלא רודף אחריו. תחילה הוא עוקב אחר הטרף מעמדת תצפית מוגבהת. לאחר מכן הוא מתקרב לעבר הטרף בהליכה ההופכת לריצה קלה, עד אשר הוא מגיע למרחק סביר של כמה עשרות מטרים. בשלב זה, הוא פותח בריצה מהירה בעקבות החיה הנמלטת, כאשר נעזר בזנבו כדי לתמרן את תנועותיו, ולאחר שהוא מפילה לקרקע, הוא אוחז את גרונה בפיו וחונק אותה למוות.

הברדלס נבדל מיתר החתוליים גם בכך שטפריו מתכנסים רק למחצה. הטפרים החשופים למחצה הופכים אותו לאצן טוב יותר, ומקנים לו "אחיזת כביש" טובה, אך החיסרון בכך הוא השחיקה המהירה שהופכת אותם לאפקטיביים פחות ככלי ציד.

כשהוא צד לבדו, תוקף הברדלס בעלי חיים פצועים, בעלי חיים קטנים כמו מכרסמים, ארנבות ועופות קרקע, דוגמת חוגלות וחוברות, בעלי חיים צעירים כמו חזירי יבלות קטנטנים וגם נקבות הרות של פרסתנים כמו צבאים. פעמים רבות הברדלס צד בקבוצות קטנות. במקרה זה, קבוצת הברדלסים לא תהסס לתקוף גם בעלי חיים גדולים יותר. לעיתים אחים שהודחו מקבוצה חיים וצדים ביחד

חיזור, תקופת העוברות והלידה

הברדלס טורח הרבה פחות מהאריה בטקסיים ובגינונים רשמיים למין. בנוסף לכך, הברדלס אינו בררן כמו הנמר. בגן הלאומי של ניירובי נצפתה נקבה שהזדווגה עם שלושה זכרים, אחד אחרי השני, מבלי שהתעוררה בין הזכרים כל יריבות. בחבורות הברדלסים אין כלל הקבלה ל"זוג נשוי". כאשר נולדים הגורים, אוספת אותם האם וממגדלת אותם בעצמה. התנהגות זו הינה יוצאת דופן בקרב החתולים. שכן, הנמרים עסוקים בציד עבור בנות זוגם בשעה שהן נמצאות עם גוריהן וטורחים להגן עליהן כל אותה עת.

סימן לכך שנקבה מיוחמת הוא כאשר בתקופת הייחום הנקבה נוהגת להתהפך ולהתגלגל על גבה. הנקבה נמצאת בייחום במשך כשבועיים ובתקופה זו היא מפרישה ריח כדי למשוך את הזכר. כמו יתר החתוליים, ההזדווגות נעשית במצב שכיבה ובעת סיום ההזדווגות משמיע הזכר קולות שאגות. יש המלטות בכל עונות השנה. ההיריון נמשך 90-95 יום ובסופו ממליטה הנקבה בדרך כלל בין 1 ל-4 גורים במשקל של כ-250 גרם. את הגורים ממליטה הנקבה במחסה סלעים או שיחים. קיימים דיווחים על המלטות של שמונה גורים, אולם בדר"כ נותרים בחיים רק 3-4 מהם.

הגורים נולדים עם רעמה ארוכה בצבע אפור חום אשר מכסה את ראשם וצוואר גבם וזנבם. הרעמה מספקת הגנה טבעית כנגד טורפים בתוך העשב הגבוה. הגורים נולדים כשעיניהם סגורות ובהגיעם לגיל 10-14 יום הם פוקחים את עיניהם. כאשר מגיעים הגורים לגיל 6 שבועות הם עוזבים את מקומם מקלטם. בגיל שלושה חודשים נגמלים הגורים מיניקה כשעד גיל זה כבר צומחות להם כל שיני החלב והם מלווים את לטרף. בגיל 9 חודשים נמצאות כל שינהם הקבועות במקומן. בגיל 14-16 חודש הם מגיעים לבגרות מינית. הם מלווים את אמם במשך כשנה וחצי ומתמחים בשיטת הציד

חיזור, תקופת העוברות והלידה

חבורת ברדלסים צעירים בשמורת מסאי מארה שבאפריקההברדלס טורח הרבה פחות מהאריה בטקסיים ובגינונים רשמיים למין. בנוסף לכך, הברדלס אינו בררן כמו הנמר. בגן הלאומי של ניירובי נצפתה נקבה שהזדווגה עם שלושה זכרים, אחד אחרי השני, מבלי שהתעוררה בין הזכרים כל יריבות. בחבורות הברדלסים אין כלל הקבלה ל"זוג נשוי". כאשר נולדים הגורים, אוספת אותם האם וממגדלת אותם בעצמה. התנהגות זו הינה יוצאת דופן בקרב החתולים. שכן, הנמרים עסוקים בציד עבור בנות זוגם בשעה שהן נמצאות עם גוריהן וטורחים להגן עליהן כל אותה עת.

סימן לכך שנקבה מיוחמת הוא כאשר בתקופת הייחום הנקבה נוהגת להתהפך ולהתגלגל על גבה. הנקבה נמצאת בייחום במשך כשבועיים ובתקופה זו היא מפרישה ריח כדי למשוך את הזכר. כמו יתר החתוליים, ההזדווגות נעשית במצב שכיבה ובעת סיום ההזדווגות משמיע הזכר קולות שאגות. יש המלטות בכל עונות השנה. ההיריון נמשך 90-95 יום ובסופו ממליטה הנקבה בדרך כלל בין 1 ל-4 גורים במשקל של כ-250 גרם. את הגורים ממליטה הנקבה במחסה סלעים או שיחים. קיימים דיווחים על המלטות של שמונה גורים, אולם בדר"כ נותרים בחיים רק 3-4 מהם.

הגורים נולדים עם רעמה ארוכה בצבע אפור חום אשר מכסה את ראשם וצוואר גבם וזנבם. הרעמה מספקת הגנה טבעית כנגד טורפים בתוך העשב הגבוה. הגורים נולדים כשעיניהם סגורות ובהגיעם לגיל 10-14 יום הם פוקחים את עיניהם. כאשר מגיעים הגורים לגיל 6 שבועות הם עוזבים את מקומם מקלטם. בגיל שלושה חודשים נגמלים הגורים מיניקה כשעד גיל זה כבר צומחות להם כל שיני החלב והם מלווים את לטרף. בגיל 9 חודשים נמצאות כל שינהם הקבועות במקומן. בגיל 14-16 חודש הם מגיעים לבגרות מינית. הם מלווים את אמם במשך כשנה וחצי ומתמחים בשיטת הציד.

התבגרות ומפגש לקראת הרבייה
כאשר מגיעים הגורים לשישה שבועות , הם גדולים דיים כדי לעזוב את מקום המקלט שלהם וללוות את אימם בנדודיה על פני שטחי הציד. הם נחבאים בתוך כתמי עשב גבוהה ומשתלבים ברקע תודות לרמותיהם האפורות. בהגיעם לגיל חודשיים , מאבדים גורי הברדלס אחדות מין התכונות הילדותיות שלהם. את השערות השחורות על הבטן ועל צידי הגוף ובפרט את הרעמה הארוכה מכסה את צוואריהם וגבם. עם הזמן הם הופכים יותר ויותר לפעילים ושובבים.

כשהנקבה מבחינה בטרף או מתחילה לארוב לו והיא חוששת ששעשועי הגורים יגלו אותה , היא משמיעה קריעה נמוכה וקצרה הגורמת לגורים לקום מיד על רגליהם להתאסף סביבה בלי נוע ולהתבונן בה בתשומת לב גם אם היא רחוקה מהם ב-500 מטר , יתכן מאוד כי הם נעזרים בכתם השחור המצוי על גב אפרכסות אוזניה והבולט באופן מוכר מיתר גופה תקופה , כדי לזהות אותה בשטח.

גורים המגיעים לגיל ארבעה חודשים ומנסים להתקרב אל האם כדי לינוק – מגורשים על ידיה מיד. בגיל זה הטפרים שלהם עדיין חדים ויותר מתכנסים מאלו של הבוגר , עובדה המאפשרת להם לטפס בקלות על העצים. אבל עד מהרה באות ריצות סדירות על פני השטחים הנוקשים של המשורים בסוואנות ומקהות אותם בעוד השרירים והגידים מאבדים בהדרגה את גמישותם.

בגיל שישה חודשים נמצאים הברדלסים בשני השלישים של הדרך לקראת הפיכתם לבוגרים. חלק ניכר מן הזמן הם מעבירים ברדיפה זה אחר זה , כשאחדים מהם ממלאים את תפקיד הצייד והאחרים את זה של הניצוד . הם מתגלגלים על פני הקרקע ברגלים סבוכות ונוגסים זה בצווארו של זה. חיקויים כאלה שהם מהלכי הציד אינם מגיעים לעולם לכלל קרבות רציניים. אין הם אלא חלק מהכשרתם של הגורים. כתוצאה ממשחקי ילדות אלה , נרכשים בדייקנות וביעלות כל אותם כישורי פעולה ותנועה , הנהפכים מאוחר יותר לשאלה של חיים ומוות : התקיפה הפתאומית , המכה המכריעה של הכף , נעיצת המוות של הניבים . לפעמים הם מתרגלים את כישוריהם על תנים , האורבים סביב טרף שהומת בידי הבוגרים .

ברדלס בקניההשיעורים האמיתיים נערכים בגיל שבעה חודשים עתה הם לומדים לארוב להכריע ארצה ולהרוג. הנקבות יכולות להוליך את גוריהן לעבר קבוצות של צבאים, כדי שיוכלו להמית אותם ללא עזרה. במהלך מסעות הלימודים הללו אין האם מנסה לתפוש את הטרף בעצמה . תחת זאת , היא סוגרת על דרכי הנסיגה של הטרף ומכוונת אותו למסלול זה של בניה.

במהלכה של תקופת ההכשרה, ממשיכה נקבת הברדלס לפעול באופן עצמאי בכל הנוגע לבעיה רצינית של מציאת מזון למשפחתה. שכן , בניה הצעירים עדיין אינם חזקים די הצורך כדי להסתדר בעצמם. לאמתו של דבר הם מהווים מכשול יותר מאשר עזרה. לפני לגיל 10 חודשים אין הם מסוגלים להכריע חיה ארצה באחת מכפותיהם הקדמיות וממילא לא לחנוק אותה בביטחון, כדרך הבוגרים. במידה ושיחק להם המזל והם מכריעים צבי , יהם נשלחות אל גב הצוואר , או לחלקים אחרים פחות פגיעים של הגוף ואינם ממיתים את הטרף . רק הגיל לבדו מביא את הניסיון ורק בתום תיסכול וכישלונות מרובים , מצליחים הברדלסים להשתמש בשניהם ובכפותיהם ולהביא בנשיכה מהירה אחת בצוואר הטרף , לשיתוקו של קורבנם ולמותו המהיר. ברדלסים מגיעים למלוא התפתחותם הגופנית ולבגרותם המינית בגיל שבין 13-16 חודשים. הם שומרים עדין חלק מרעמת הצוואר והכתפיים , אלא שזו מצומצמת ביותר הן באורך והן בהיקף. עד מהרה תהא הנקבה הבוגרת מוכנה לקחת לה בן זוג או בני זוג חדשים . הצעירים חייבים להתכונן לעזוב אותה, כדי להצטרף לחבורה אחרת, או לפתוח בחיים מבודדים. החלטתם תקבע במידה רבה ע"פ מספריהם היחסיים של אויבים טבעיים באזור נתון . במקומות משופעים באריות, נמרים וצבועים נוטים הברדלסים להשאר במבודד . אבל במקומות שהטורפים מועטים ומרוחקים זה מזה ניתן למצוא קבוצות גדולות של ברדלסים

השבה לטבע
הברדלס איננו מסוכן לאדם, אולם השבתו נראית כיום בלתי אפשרית. רביית הברדלס בשבי אינה פשוטה, בשל בעיות של פוריות הזכרים. ככלל, השבת טורפים גדולים לטבע היא תהליך קשה וארוך. השטחים הטבעיים המתאימים מצומצמים בדרך כלל ומקוטעים, והם חסרים טרף טבעי מספיק לקיום המין.

זהו חייה מקסימה ביותר הברדלס.......