כמעט כל 1.4 מיליון הגמלים הדו דבשתיים החיים כיום הם מבויתים, אולם באוקטובר 2002 הוערך כי נותרו 950 פרטים בבר בצפון מערב סין ומונגוליה ואלו נמצאים בסכנת הכחדה חמורה

מראה ומקום מחייה
הגמל הדו דבשתי מגיע לגובה של למעלה מ-2 מטר בדבשתו ושוקל 725 ק"ג. הגמל הדו דבשתי הוא אוכל עשב והוא ניזון מעשבים, עלים ודגנים. הגמל הדו דבשתי מסוגל לשתות עד 120 ליטר מים בפעם אחת. פיו חזק מאוד, ומאפשר לו לאכול צמחי מדבר קוצניים.

הגמל הדו דבשתי מותאם היטב להתמודדות בתנאי החום של המדבר ובחול: הוא בעל רגליים רחבות ומרופדות וריפוד עבה בברך ובבית החזה, נחיריים שיכולים להפתח ולהסגר, אוזניים שמכוסות בשיער מגן וגבות עבות עם שתי שורות של ריסים ארוכים. פרווה עבה תחת הצמר שומרת על חום הגמל מקור הלילה המדברי ומבודדת כנגד החום במהלך היום

היסטוריה
מעריכים כי הגמל הדו דבשתי בוית (בנפרד מהגמל החד דבשתי) בערך בסביבות 2500 לפנה"ס, ככל הנראה באזור צפון איראן או דרום מערב טורקסטן.

רבייה
עונת הרבייה של הגמל הדו דבשתי היא בסתיו. במהלך תקופה זו שומרים הזכרים הדומיננטים על הנאקות (נקבות הגמל) מזכרים אחרים. הם עשויים לנשוך, לירוק ולנסות לשבת על גמלים אחרים. הגיל בו מגיע הגמל הדו דבשתי לבגרות מינית משתנה והוא נע בדרך כלל בין 3 ל-5 שנים. משכו של ההיריון 13 חודשים ובסופו נולדים בדרך כלל אחד או שני בכרים. הבכר יכול לעמוד מייד עם לידתו ומסוגל להתחיל ללכת שעות מעטות לאחר הלידה.

אורך חייו של הגמל הדו דבשתי יכול להגיע ל-50 שנה

מידע נוסף : הגמל ניחן בתכונות שונות המותאמות לתנאי המדבר.
שתי תכונות עיקריות מסייעות לו בשמירה על מאזן החום:

1. הפרווה: פרוות הגמל קצרה וישרה. טיפות הזיעה מתנדפות בקלות ומקררות את העור. פרוות הגמל גם אוורירית מאוד, כלומר: בין השערות לכוד אוויר, שהוא מבודד טוב מפני חום ומאפשר לטמפרטורת העור להישאר נמוכה.

2. טמפרטורת הגוף: בניגוד לרוב היונקים שטמפרטורת גופם כמעט ואינה משתנה, טמפרטורת הגוף של הגמל יכולה לנוע בין 35 ל- 41 מעלות, בהתאם לטמפרטורת הסביבה ולפי צרכיו.

שמירה על מאזן המים

הגמל מסוגל להתקיים בתנאי מדבר כעשרה ימים (תלוי בעונה) בלי לשתות. הוא עושה זאת בזכות יכולתו לאבד כמות מים מינימלית. הזכרנו את התכונות המייעלות את קירור הגוף ומקטינות את איבוד המים באמצעות הזעה. דרך נוספת שבה מאבדים בעלי חיים מים היא הפרשת פסולת. הגמל מאבד מעט מאוד מים בתהליך הפרשת הפסולת, כיוון שהשתן שלו מרוכז מאד והצואה שלו יבשה.

יתר על כן, הגמל מסוגל להחזיק מעמד גם כשהוא מאבד כמות גדולה מאד של מים - כ- 100 ליטר - שהם כרבע ממשקל גופו, וכאשר הוא שותה - הוא מסוגל להחזיר לעצמו את כל המים שאיבד תוך כ- 10 דקות! הבעיה העיקרית בשתיית כמות מים גדולה בזמן כה קצר היא מיהול הדם, העלול לגרום להתפוצצות תאי הדם. התכונות המיוחדות של תאי הדם האדומים של הגמל מאפשרות לו לשתות הרבה מים בלי שייגרם לו נזק.

הסברה שהגמל אוגר מים בדבשת היא טעות נפוצה. בדבשת אין נשמרים מים, אלא שומן. שומן זה משמש בעיקר כמאגר מזון, אך במצבי התייבשות קשים במיוחד משתמש הגמל בשומן שבדבשת גם כדי לייצר מים מטבוליים - מים הנוצרים בעת פירוק השומן שבתאי הדבשת.

קצת תמונות:

זהו... עד לפעם הבא!!