שמירה עליהם מתאונות כמו מעוף לתוך חלון, ראי וכדומה (תופעה ידועה בתוכי קוקטייל שלעיתים קרובות "נתקפים בפניקה" מסיבה לא ברורה ומתחילים להתעופף בבית: "PANIC FLIGHT"). תאונות אלו יכולות להתבטא בזעזוע מוח, שבירת רגל, כנף ו/או מקור ובמקרה הגרוע ביותר, גם למוות. כמו כן, נחיתה על משטחים מסוכנים כמו אסלה פתוחה או כיריים לוהטות שיכולים להביא לאותן תוצאות;

מונעת מהם לצאת מהבית, שחוץ מאובדנו של בעל חיים היקר לנו, אנו גם שומרים עליו מגורל לא ידידותי כמו טריפה, מחלות, ועוד סיכונים רבים שקיימים בסביבה שאינה מוכרת לו.

יש לזכור כי קיצוץ הכנפיים מותיר את הציפור חסרת אונים מול סיכונים שונים כמו בעלי חיים אחרים בבית (חתולים וחמוסים בעיקר) ולכן יש לדאוג להפרדה חכמה.

אין לקצוץ:
1. כנפיים לציפור שחיה את כל חייה בתוך כלוב ואין לנו כל כוונה להוציאה למעוף בבית;
2. כנפיים לגוזלים שכנפיהם לא מנוצות בנוצות תעופה בוגרות;
3. נוצות בגדילה - נוצות דם (BLOOD FEATHERS);
4. כנפיים לציפור שעדיין לא למדה לעוף, לנסוק ולנחות.

יש תמיד לאפשר לציפור לרכוש את מיומנויות התעופה, ולו רק כדי לכבד את הטבע האצילי שאצור בבעלי הכנף.

אנטומיה
לבעלי הכנף ישנם מספר סוגי נוצות, כפי שמפורט להלן:

נוצות כסות: אלו הן הנוצות שמכסות, מבחוץ", את גוף הציפור. נוצות אלו הן בעלות פיגמנטים (צבעים) ומבנה מיוחד שמאפשר לציפור לעוף ובנוסף, מגן עליה ומבודד אותה מגורמים חיצוניים. סוג זה של נוצות בכנפיים (הן נמצאות גם בראש ובשוקיים) נחלק לשתי תת-קבוצות עיקריות, אברות וסוככות, כפי שמתואר בשרטוט מתחת. סוככות היד והאמה נחלקות שוב לתת-סוג, לפי גודלן, לגדולות, בינוניות

נוצות זיף: זוהי קבוצה נוספת של נוצות כסות, שאינה נמצאת אצל כל בעלי הכנף. נוצות אלו נראות כשערות או זיפים עבים והן נמצאות בד"כ באזור הראש והרגליים.

נוצות פוך: אלו הן נוצות הקרובות יותר לגוף הציפור ומתחת לנוצות הכסות. תפקידן לבודד מחום וקור את גוף הציפור והן, בהתאם לתפקידן, נושרות יותר בעונות החמות וצומחות יותר בקרות. נוצות אלו הן בד"כ ללא צבע והן מופיעות בעיקר כלבנות או אפורות והמבנה שלהן נראה "מפוזר" יותר ביחס לנוצות הכסות האלגנטיות.

ביצוע הקיצוץ
כאמור לעיל, בקיצוץ הכנפים אנו מתמקדים באברות היד בלבד! ישנה תופעה מאוד נפוצה שאני מכנה אותה, בעקבות נסיוני הדל בגננות, "סינדרום המזמרה". ביטוי זה נובע מהתכונה האנושית שכאשר אנו רוצים לגזום שני ענפים משיח בגינה, אנו רוכשים מזמרה ומתחילים ואז, אולי בגלל הרעש, הקלות ועוד, אנו פשוט ממשיכים מעבר לתכנון המקורי ולבסוף נותר שיח די קטן ומבויש. מנסיוני, דבר זה קורה לא מעט בכנפייהם של ציפורי המחמד שלנו, כפי שאתם רואים בקוקטייל מתחת (מורדם לפני ניתוח):

המטרה בקיצוץ היא למנוע מהציפור לנסוק או לעוף בקו ישר מעל מרחק מסוים (מספר מטרים - בערך 5-8מטר). קיצוץ רב מדי יגרום לציפור ליפול אנכית ובכבדות על הרצפה, דבר שיכול לגרום לשברים וזעזועים. קיצוץ דל מדי, בעיקר בתוכים גדולים שנמצאים מחוץ לבית ושנעזרים במשב רוח, יכול להשאיר יכולת תעופה כזו שתספיק כדי שהתוכי פשוט ינסוק ויעלם או, במקרה הטוב, יסתכל עלינו ממרומי עץ גבוה..

הגרף מתחת מתאר את צורת התעופה אליה אנו מעונינים להגיע לאחר הקיצוץ, כשאנו עוזבים את הציפור באויר - גרף סגול. קיצוץ דל מדי יתן את הגרף הירוק, ומוגזם יתן את הגרף האדום (כל אלה ביחס לנקודת השחרור וביחס לקו מעוף של ציפור עם כנפיים לא קצוצות - גרף שחור מקוטע):

כדי להגיע לביצועים אלו, יש לקצוץ את הנוצות אחת אחת (בתוכים גדולים) או שתיים שתיים (בתוכים קטנים), מתחילים בקצה הכנף ומתקדמים לכיוון האמה. בד"כ מספר הנוצות שגוזרים נע בין ארבע לשש בכל כנף. אין לגזור מספר כנפיים יחד או בכלל, מבלי לבדוק את אופן הנחיתה של הציפור!!

קיימות טכניקות שונות לקיצוץ הכנפיים, ישנם אלו שטוענים כי יש להשאיר את שתי האברות יד הראשונות ולהתחיל לקצוץ אחריהן ולעומתם יש הטוענים שבאופן זה, שתי הנוצות שנשארות, ללא התמיכה מסביבן, נוטות להתעקל, להסדק, להפרם וכו' ולגרום, בסופו של דבר, להתפתחות בעיה של מריטת נוצות אצל התוכי, ולכולנו ידוע עד כמה מריטת נוצות היא תופעה מתסכלת, מורכבת ולא פשוטה לפתרון, לא לציפור, לא לבעלים ולא לוטרינר.

אינני תומך בשיטה זו או אחרת, בד"כ אינני מקצץ את שתי הנוצות הראשונות כדי להשאיר לציפור אפשרות להגיע לפרישת כנפיים מלאה ולראות את קצה הכנף היכן שמוחה מצפה לראות אותה וכן מסיבות אסטתיות גרידה. מכל מקום, בביצוע טכניקה זו או אחרת, יש לשמור על מספר כללים:

1. כאשר מדובר באדם לא מיומן, רצוי לעשות את הקיצוץ בשניים, האחד מחזיק את גוף הציפור בשתי ידיו והשני מקצץ. אם מדובר באדם אחד, ניתן לעטוף את גוף הציפור במגבת ולקצץ;
2. יש לאחוז את הכנף פתוחה בבסיסה ולא מהקצה. אחיזה שגויה עלולה לגרם לפריקת מפרקים ועד לשברים בעצמות;
3. יש להשתמש במספריים ללא חוד;
4. יש לגזור כל נוצה בנפרד;
5. אין לקצוץ נוצות צעירות שעמוד הנוצה שלהן אדמדם או סגלגל. זוהי נוצת דם שקיצוצה תגרום לדימום לא קטן, ובציפורים קטנות עלול גם לגרום למוות;
6. בכל מקרה, בזמן הקיצוץ, לא לקצוץ נוצות מעבר לקו כיפוף הכנף (בערך בתפר שבין השליש הראשון והשליש השני בכנף);
7. גובה הקיצוץ של כל נוצה הוא בדיוק או מ"מ מתחת לקו של נוצות הכסות (להשאיר בערך שליש נוצה);
8. את הקיצוץ יש לעשות בקו ישר (ניצב לנוצה) ולא באלכסון. קיצוץ באלכסון משאיר שפיץ חד שיפריע
לציפור ומעבר לפציעה, יכול גם לגרום לתחושת אי נעימות שבעקבותיה הציפור תתחיל למרוט ולתלוש לעצמה נוצות;
9. יש לגזור את אותן הנוצות ובאותו האופן בשתי הכנפיים. חוסר איזון בקיצוץ, בעיקר בתוכים, יכול לפתח בעייה של מריטת ותלישת נוצות.

בעייה מאוד נפוצה, וקשה לטיפול...., היא הבעייה של תלישת נוצות אצל תוכים. כאשר התופעה כבר קיימת, קשה לזהות את המקור וגם סיבה שהיתה בעבר וכבר איננה היום, יכולה להטמיע התנהגות לקויה זו. קיצוץ כנפיים שגוי בהחלט יכול להיות אחת הסיבות העקריות לתופעה זו.

כדי לשמור על איכות ואורך חיי ציפורינו יש להקפיד ולמלא את הכללים שצוינו לעיל מתוך הבנה מלאה עי ציפורים אלו מהוות היום חלק מלא ממשפחתנו ואנו מהווים, באופן מלא, את הלהקה. אלו הן ציפורי נוי שאין להשוות או לנסות לשייך את דרך חייהן בטבע לחייהן בבית. יהיה זה כמו להשוות שבט אדם לא מוכר באמזונס למגורים בעיר מודרנית, ברור שאם אדם מאותו השבט יגיע לקידמה או אדם מאותה עיר יגיע לשבט, בשני המקרים חיי אותו אדם לא ימשיכו כפי שהיו במקור וזה רק כדי לשרוד. אותו כלל קיים גם לגבי בעלי החיים שברשותינו.