כי "המתאים - ישרוד" (ולא "החזק", כפי שמקובל לומר). אותה התאמה נרכשת לאורך דורות של מוטציות אקראיות, שחלקן מתגלה ביום מן הימים ובנסיבות מסוימות כבעל ערך. וליתר דיוק, כבעל יתרון על-פני פרטים אחרים מאותו מין, שלא ניחנו באותן תכונות. מובן כי רק מי ששרד זוכה להוריש את מרבית תכונותיו לדורות הבאים אחריו.
מדוע "מרבית"? כיוון שחלק מהתכונות מגיעות מבן הזוג (דומיננטיות) או כתוצאה מעצם הזיווג (רצסיביות) וחלקן הקטן מקורו בכלל במוטציות שהזכרתי בראשית הדברים.אגב, הרעיון שבע"ח מתאים את עצמו לסביבתו, כפי שהצעת, הועלה בעבר בתיאוריה אחרת, ש"התחרתה" בזו של דארווין, ושמכל מיני סיבות לא כל-כך "תפסה". היא נקראת לאמארקיזם על-שמו של הנטורליסט הצרפתי ז'אן בטיסט דה למארק .
זהו, עד כאן מה שזכור לי משיעורי הביולוגיה, אי שם במילניום הקודם...
...לנסח את השאלה נכון - זה אפילו יותר חשוב מהתשובה....