לכל מי שיש לו בעיות עם ההורים, שיתן להם לקרוא את זה.

בשונה מהאדם, החיה היא יצור שאפשר לפתח עמה קשר מיוחד" – במילים אלו תיאר זיו, נער בן 17, אסיר בכלא אופק, את חווייתו לאחר כעשרה מפגשים בפינת החי. הנער יצר קשר במיוחד עם הארנבת שמוטת האוזניים. בכל פעם שהגיע לכלוב, התקרבה אליו הארנבת, דבר שגרם לו ריגוש רב. "היא אוהבת אותי, היא רוצה אותי", אמר.

כלא אופק מיועד לנערים גילאי 14-21 השפוטים למאסר על כל סוגי העבירות. בכלא ארבעה אגפים: שניים לגילאי 14-18 ושניים לגילאי 18-21. השיבוץ באגפים נעשה בהתאם להתנהגותו של הנער, יכולתו להישמע לכללים ולחוקים הנדרשים ויחסיו עם הנערים האחרים.

בעלי החיים נבחרו לפינת החי בהתאם לשיקולים העוזרים בשיקוף התכנים הרלוונטיים לצורכי אוכלוסיית הנוער בכלא. למשל, הארנבות מעבירות לנערים את תחושת המגע הרך, השרקנים עוזרים בנושא התקשורת הקולית, הגרבילים משקפים את דרך ניהול המשפחה וההורות, והציפורים משקפות את ההרגשה של עליונות, ריחוף, תחושת הקלה, רואים ופחות נראים.

בעלי חיים מאפשרים הסרת מחיצות, פתיחות והתפנות מתחושת הכלא. פינת החי חשופה לאור השמש ומאפשרת לנערים הרגשת ניתוק זמנית. האווירה השונה, המראות השונים, הקולות והצלילים מאפשרים לנער להשתחרר, להסיר את המחיצות ולשתף אחרים ברגשותיו. "אני מרגיש כאן סבבה", "אני שוכח שאני בכלא", "וואלה, אני מתנהג כאן כמו נקבה, בעדינות". האמירות באות בהלימה עם תכונות שלא תמיד הנער עצמו הכיר וידע שהן קיימות אצלו, כמו רוך ועדינות. רבים מהנערים מעידים שהמפגש עם בעלי החיים חשף תכונות שלא הכירו בעצמם ושלא ידעו כי הן קיימות. הגילוי הזה גורם להם הרגשה טובה ורצון לפגוש תכונות אלו שוב, לא רק במפגש המתרחש בפינת החי.

רז הוא נער נבון אך סגור ומנותק חברתית. הוא מבקש להישאר במהלך ההפסקות בכיתה, מקשיב בשיעורים אך לא משתתף ובוודאי לא מדבר על רגשותיו. הוא קיבל לחדרו מדי יום, בתום שעות הלימוד, תוכי לעשות לו תהליך החתמה. לאחר שלושה שבועות ניכנס רז לכיתת הלימוד כשהוא מחייך חיוך רחב ודיווח על חוויותיו עם התוכי:" השמעתי אתמול לסוכר )שם התוכי) מספר סוגי מוזיקה וראיתי שהוא מגיב לקצבים השונים. כשהשמעתי לו מוזיקה רגועה, הוא נשאר במקומו והזיז את עיניו מצד לצד, אבל כשהשמעתי מוזיקה רועשת, הוא התחיל לזוז ממקום למקום והיה חסר מנוחה. כשראיתי את זה, סגרתי לו את המוזיקה הרועשת. נראה לי שהוא לא אהב את הקצב, ורציתי שיהיה לו טוב".

רז עשה במהלך חודשיים עם התוכי עבודת החתמה מוצלחת, שדורשת התמדה, עקביות, מיקוד במטרה וסבלנות. הוא עצמו עבר תהליך של העצמה אישית עם המסר – "אתה יכול, אנחנו סומכים עליך". הוא היה יוצא דופן בכך שאושר לו להכניס לחדרו בעל חיים. התנהגותו השתנתה ללא הכר. צורת הישיבה שלו בכיתה משוחררת, הוא משתתף, מביע את דעותיו, תובע קיום של שעורי מחשב שאותם הוא אוהב ויוצא להפסקות. הוא מרשה לעצמו להביע עמדה ולשפוט. הדבר ניכר בביטחון שצבר ובדרך התנהגותו.

אחד המשפטים שעלה בדיונים במהלך מספר מפגשים היה: "אם רצונך, שבני האדם לא יהפכו לחיות, הסתכל על החיות כבני אדם". לנוכח התוקפנות בין בעלי החיים וההתעללות בבעלי חיים, עורר המשפט דיאלוג, שכלל סיפורים אישיים על חוויות התעללות טרם כניסתם לכלא, סיטואציות בהן היצר החייתי שלנו גובר, התנהגות אנושית של בעלי חיים ועוד.

הכלוב כמסגרת

אחד הדברים הקשים לנערים הוא אחזקתן של החיות בכלוב. נושא טעון זה מעלה דילמות ושאלות רבות כמו: "למה החיות בכלובים? הם לא עשו שום דבר רע ". או: "החיות כמונו, גם הם בבית כלא, כמונו, מאחורי סורגים". התהיות הללו מאפשרות עבודה בנושאים הקשורים לשכר ועונש ולהסתגלות לתנאים הקשים בהם נמצאים הנערים. ההסתכלות על הכלוב ועל האינטראקציות המתרחשות בו מאפשרת עיסוק בנושאים הקשורים להסתגלות חברתית, לתהליכי בחירת מעגלים חברתיים, ומה יכול נער להפיק לטובתו גם במסגרת ענישה בה הוא נמצא. "אני רואה שהחלטתם גם את החיות ללמד מה זה גבולות, אפילו את האוכל שלהם הן לא יכולות לבחור".

את היציאה מהכלוב משווים הנערים לשחרור שלהם. לרצון העז להשתחרר ולפחד מה מזמן החופש. נעשית עבודה על כלים מתקנים ואלטרנטיבות לכשיעזבו את חומות הכלא. מאתרים את הבעיות של חזרה לאותם מעגלים חברתיים, אותן בעיות תעסוקה ופרנסה, אותה משפחה, אותם פיתויים, ובכל זאת רואים כי לכל בחירה שעשו בעבר קיימות אפשרויות בחירה אחרות, ואם יבחרו אותן, לא יזיקו לעצמם ולסביבה. "מסתבר", מסכם אחד הנערים את המפגש, "כי כל אחד מאיתנו צריך לשים את עצמו בכלוב. לכל אחד כלוב אחר. הכלוב שומר עלינו שלא נעשה שטויות. חוקים, כללים, כל החרטא הזאת."

בעלי חיים מעניקים לנו אהבה ללא תנאים, ביקורת או שיפוט. הם מאפשרים קירבה ומחזקים את תחושת הביטחון, המסוגלות והאמון ביכולת להצליח

הפחד והכעס הם רגשות "מככבים" אצל הנערים. במפגשים נבדקו התגובות השונות של בעלי החיים ושלנו עם אותם רגשות. למשל, כשהחומט מרגיש מאוים הוא מנפח את גופו, מגביר ומאיץ את קצב נשימותיו ומוציא את לשונו. נבדקו דרכים להרגיע אותו ולהסיר את האיום. שאול היה מאוד פעיל במפגש הזה. הוא הרים את החומט והרגיע אותו עד שנרדם. "אני באמת מרגיש טוב שהרגעתי אותו ונראה לי שהוא גם הרגיע אותי. וואללה, תרמנו אחד לשני".

שפת הגוף מהווה ערוץ תקשורת חשוב בחיינו. מה משדרת שפת גופנו? הנערים למדו להכיר תקשורת בונה ומקדמת וסוגי תקשורת אלטרנטיביים, בעזרת משחקים והצגת סיטואציות מחיי היום.

במהלך הלימודים האינטנסיביים לפני בחינות הבגרות, ביקשו הנערים, כמעט מדי יום, לגשת לבעלי החיים על מנת להירגע. במשך הזמן הנערים מעריכים, מבינים ויודעים להיעזר בכלי הזה. "כל פעם שאני חוטף ג'אננה, בא לי ללטף ארנבת בשביל להירגע".

הדינאמיקה המתרחשת בכלובים מזמנת לנו דוגמאות לדילמות שונות ולדרכים לפתרון בעיות. בכלוב השלווים היה מאבק קשה ואלים להשגת נקבה. הנערים נחרדו למראה המצב והעלו השערות לפתרון הבעיה. לדוגמה: הוצאת הציפור המותקפת מהכלוב, ולאחר שתסתגל למקום החדש, להעביר אליה בכל פעם שליו אחר, וכך לראות כיצד הוא מתנהג בטריטוריה אחרת. התוצאות היו מרתקות, התוקף עידן באופן משמעותי את התנהגותו. כך המשיכו הנערים לחקור איך לא לאפשר לשלווים לסבול מאלימות חבריהם. מפגש מעין זה זימן שיחות רבות ומציאת דרכים אלטרנטיביות להתנהגות אלימה, תוך כדי ניסיון להבין מה הביא להתנהגות התוקפנית. אחת ההשערות לתוקפנות היתה צפיפות יתר של הציפורים בכלוב. בעיית הצפיפות נידונה בהרחבה. הנערים הבינו שיש מספר מוגבל של פרטים שיכולים לחיות יחד בכלוב, ויש כמובן הכרח להתייחס למרחב המוגבל.

פינת החי בכלא אופק מהווה דרך להשגת המטרות החינוכיות והשיקומיות של בני הנוער, תוך שימוש באמצעים של יצירת קשר ופתיחת ערוצי הידברות וביטוי לנערים בקשריהם עם העולם. חיות המחמד מסייעות בהשגת הצורך לאהוב ולהיות נאהב ובצורך של שיקום הדימוי העצמי. הנערים לוקחים על עצמם אחריות כלפי בעלי החיים ומבינים כי אחריות זו היא תנאי הכרחי להמשך קיומן של החיות. הם מגלים את היכולות שלהם לתרום ולהעניק, וכך נחשפות להן תכונותיהן החיוביות דרך המפגש עם החיה. הגילוי הזה מחזק את תחושת ה"אני" ומתקן את התפיסה שמרגיש הנער כלפי עצמו וכלפי החברה.

המפגשים בפינת החי מגבירים ומחזקים את המוטיבציה הלימודית, יוצרים אקלים לימודי וחברתי חיובי ומשפרים את מערכות היחסים בין המטפל למטופל. על ידי כך הם מאפשרים לנער להתרגל לדפוסי התנהגות חיוביים השומרים עליו ועל הסביבה. הנער מזהה אלטרנטיבות להתנהגותו במצבים רגשיים שונים בהם הוא נמצא. בעבר, מפגש של הנערים עם בעלי חיים הנחשבים בעיניהם כחלשים, גרם אצל חלק גדול מהם להתנהגות אגרסיבית ומתעללת.ציפור דרור שנקלעה לאחד התאים סיימה את חייה כשגופה מבותר. היום ניתן לשמוע חוויות אחרות. "אתמול נכנסה ציפור,סידרנו לה בית, עשינו לה משהו טוב".

תודה על המאמר אביאם , אהבתי