דולפיני מלחמה

בסוף שנות ה-50 החל להירקם סודם העצוב מכול של ‏הדולפינים. הם הפכו לחיילים בשירות צבאות.‏

במשך אלפי שנים ניצל האדם את בעלי החיים ‏והשתמש בהם במלחמותיו. סוסים, פילים ואף כלבים ‏גויסו בעת הצורך לשורות צבאותיו. אך הדולפינים, יחד ‏עם יונקי ים אחרים, מנוצלים בדרך המכוערת והשנויה ‏ביותר במחלוקת. ‏

מחומשים בחומרי נפץ, מאומנים היטב לחפש אחר ‏מוקשים ולהשמידם, הדולפיננים מוכשרים להיות כלי ‏מלחמה בציי ארה"ב ורוסיה. זוהי המציאות העגומה של ‏דולפיני מלחמה המאומנים לחפש ולהשמיד מטרות ‏שנקבעו להם מראש. ‏

צבא ארה"ב החל לעבוד עם דולפיננים בסוף ‏שנות ה-50, כשהתפתח מחקר המערכת הסונארית של ‏הדולפינים. ניסויים רבים ושונים נעשו על דולפיננים ‏בשנים ההן כדי לגלות לאילו מרחקים הם יכולים לשחות ‏במהירות מסוימת, האם אפשר ללמד אותם להביא חפץ ‏מסוים מקרקעית הים תוך שימוש במערכת הסונאר ‏הטבעית ועוד. אנשי הצבא פשוט רצו להחליף ציוד יקר ‏וצוללנים אנושיים בבעל החיים האינטליגנטי תוך ניצול ‏תכונותיו. הדולפינים משתמשים בסונאר הטבעי שלהם. ‏הם מסוגלים לבצע צלילות חוזרות לעומק רב טוב יותר ‏מצוללנים אנושיים, ואנשי הצבא ראו בכל אלה ‏פוטנציאל אדיר למילוי צורכיהם. ‏

שלושת הבסיסים הראשיים של "צי היונקים ‏הימיים" האמריקני נמצאים בהוואי, סן דייגו וקי-וסט. ‏שם עוברים דולפינים סדרת אימונים בסיסית ‏‏(טירונות...), ואז נשלחים לבסיסים בהם ישרתו. במקרים ‏רבים הם נוסעים בכל העולם על מתקנים מיוחדים ‏המוצמדים למשחתות הצי, ואף מוטסים במתקנים ‏מיוחדים לאזורים הפעולה השונים בהם הם משרתים. ‏במלחמת המפרץ האחרונה למשל, חיו הדולפינים ‏במתקנים מסוג זה ולטענת הצבא זכו לאירוח של 5 ‏כוכבים שכלל מזון משובח, יחס חם מהצוות והמטפלים, ‏וטיפול צמוד כולל צחצוח השיניים...‏

האם כל זה באמת הכרחי?‏
בתחילת שנות ה-60, כשהתברר עד כמה ‏הדולפינים נבונים וכי הם מסוגלים ללמוד במהירות ‏וביעילות משימות שונות, החל הצי האמריקני במחקר ‏חשאי על דולפינים. תוך זמן קצר דלפו החדשות ‏המרעישות לתקשורת ודעת הקהל בארה"ב התנגדה ‏בתוקף לנושא, אך הצבא המשיך בתוכניותיו ובאימוני ‏היונקים הימיים.‏

הדולפיננים היו בווייטנאם, הם אומנו להתקדם ‏במהירות לעבר צוללנים וייטנמים ולדקור אותם בעזרת ‏דקר מיוחד שחובר לחרטומם. הם השתתפו גם במלחמת ‏המפרץ הראשונה, כש"פלוגת" דולפינים צללה במפרץ ‏הפרסי ונעזרה בחוש השמיעה המפותח כדי לאתר טילי ‏טורפדו תועים ולזהות מוקשים. הם היו שם גם השנה, ‏באביב 2003, במלחמת המפרץ השנייה.‏

ב- 1988 מאמנים שעבדו עם דולפיננים ופרשו מן ‏הצי חשפו את שיטות העבודה והשימוש בדולפינים. ‏חלקם הודו כי בעלי החיים זכו להשפלות שכללו מכות, ‏בעיטות ופעולות אחרות שאינן ראויות לא לבני אדם ולא ‏לחיות, למרות שהצי האמריקני מספר לכל המעוניין על ‏התנאים המצויינים להם זוכים היונקים הימיים, על דרכי ‏האימון והפעולה ועל כך שהדולפיננים כמעט ואינם ‏נתונים בסכנה במהלך עבודתם. ‏

הם הוסיפו כי דולפיננים שהגיעו ל"גיל פרישה" ‏פשוט שוחררו לים מבלי כל תקופת שיקום והסתגלות ‏לטבע. חלק מן הדולפיננים פשוט הצליח לברוח ‏מהמתקנים הימיים של הצבא, אך על חוטמם של חלק היו ‏מותקנים עדיין אביזרים גליליים ששימשו אותם ‏באימונים, דבר שמנע מהם אפשרות לאכול לאחר שברחו ‏וחרץ את גורלם.‏

עד כמה שהדבר נשמע מחריד, הדולפיננים הפכו ‏בעצם לטילי טורפדו חיים. הם אומנו להצמיד חומרי נפץ ‏לתחתית אוניות אויב, לאתר צוללני אויב ולהזריק ‏לגופם חומרים שונים, לזהות מוקשים ולסמנם ועוד. זו ‏היתה פעולתם העיקרית במלחמת המפרץ הראשונה.‏

במלחמת המפרץ השנייה "פתחו" הדולפינים ‏‏"צירים" עבור ספינות שהעבירו ציוד סיוע הומניטארי ‏לעיראק. הם גילו מוקשים וסימנו אותם לצוללנים אשר ‏פינו אותם. קפטן מייק טילסטון (‏Tillston‏), מומחה ‏לפירוק פצצות בצי האמריקני, מסביר כי הדולפיננים ‏מאומנים לסמן את המוקש אך לא להגיע ממש עד אליו, ‏כך שבעצם הם אינם נמצאים בסכנה ממשית... אך הסכנה ‏האמיתית מופנית דווקא כלפי הדולפיננים החיים באזור. ‏הדולפינים כאמור הם בעלי חיים טריטוריאלים, ויש ‏חשש כי המקומיים ינסו לגרש את ה"חיילים" שהגיעו ‏לאזור בשירות האדם, ויפעילו בשוגג את המוקשים ‏שבמקום.‏

יש סכנה פוטנציאלית נוספת לחיי אוכלוסיית ‏הדולפיננים הטבעית הכרוכה בפעילות זו של ‏הדולפיננים ה"חיילים". מאחר שגם בצד האמריקני וגם ‏בצד הרוסי משתמשים בדולפיננים - בזמן עימות כל צד ‏ינסה לחסל את דולפינני האויב, מבלי לדעת בעצם מי ‏שייך למי. אחד המפקדים בצי האמריקני, דאגלס ברנט ‏‏(‏Burnett‏), אמר בזמנו כי "בזמן עימות עוין ייתכן שלא ‏תהיה ברירה אלא להשמיד דולפינים או יונקים ימיים ‏אחרים שיהוו איום על חיילי הצי". הוא הוסיף ואמר כי ‏‏"תיתכן אף קבלת החלטה של הרעלת המים סביב ‏הספינות כדי להסיר איום של מתקפת דולפינים עוינים, ‏דבר אשר ללא ספק יזעזע את האיזון האקולוגי באותו ‏אזור".‏

מקורות בכירים שהעדיפו לא להיחשף משערים ‏כי מחקרי הצי מתמקדים כעת ביכולתה של המערכת ‏הסונארית המתקדמת של הדולפינים לזהות טילים ארוכי ‏טווח תת-מימיים. אם כל זאת אינו מזעזע מספיק, גובר ‏היום החשש כי גם רוסיה נערכת בצורה דומה תוך ניצול ‏יכולות הדולפיננים.‏