החוחית היא ציפור מוגנת על פי חוק ואסור לצוד אותה בארץ.

http://www.sviva.gov.il/Enviroment/Static/Binaries/Articals/stiker-hohit_1_t.jpg

ועוד על החוחית..

סימני זיהוי בולטים: אחת הציפורים הססגוניות ביותר בארץ, שסימן ההיכר הבולט ביותר שלה הוא צבעם האדום עז של המצח והסנטר.
מידות: ציפור קטנה: אורך גופה 14.2-11.8 ס"מ, משקלה 19-13 גרם, ומוטת כנפיה 25.5-21 ס"מ.
תיאור: מקור חרוטי ומחודד באורך כ- 13 מ"מ. פני החוחית וסנטרה בצבע אדום עז. כיפתה ועורפה שחורים. לחייה לבנות ועטורות בצווארון שחור. לאורך הכנף השחורה מתבלט פס צהוב.
משך החיים: הגיל המרבי של פרט מטובע שנמצא בטבע היה 11 שנים ו- 10 חודשים.
חברותיות: בעונת הקינון נמצאת בטריטוריות קטנות המשמשות להזדווגות ולקינון בלבד. הזיווג אצל החוחיות הוא מונוגמי. בתום עונת הקינון החוחיות מתקבצות ללהקות המשוטטות במרחב.

התנהגות: החוחית אוכלת לרוב כשהיא עומדת על חרולי קוצים ושולפת את הזרעונים מתוך הקרקפת. במשך עונת הקינון בני הזוג עשויים לחפש מזון גם הרחק מהטריטוריה, עד טווח של כ- 800 מטרים ממנה. מעופם גלי ואופייני מאוד וכך ניתן לזהותם ממרחק.
תפוצה בעולם: פליארקטית ומשתרעת על פני כל רחבי אירופה, למעט סקנדינביה וצפון רוסיה. תפוצתה מתפשטת למרכז אסיה וכוללת גם את צפון אפריקה. בתחומי תפוצתה הטבעיים תוארו 12 תת מינים. החוחית יובאה לצפון אמריקה, לדרום אוסטרליה, לניו זילנד ולאיי ברמודה, התאקלמה בהם, ומתרבה שם.
תפוצה בארץ: כיציבה ומקננת - החוחית מצויה בכל החבל הים תיכוני.
מקומות החיות בישראל: שולי יערות בסמוך לשטחי עשבייה, קרחות יער, מטעים, נופי פארק ונופים אחרים בהם מצויים עצים דלילים בתוך מרחבי עשב.
עונתיות בארץ ושכיחות: יציבה נפוצה וחולפת וחורפת מצויה.
תזונה: החוחית נייונה מזרעים ומעדיפה זרעונים של צמחים חד שנתיים בני משפחת המורכבים כסביון וציפורני חתול, אך במיוחד זרעוני קוצים כגדילן, ברקן וחוח - קוץ שאף הקנה לה את שמה.
קינון ודגירה: עונת הקינון נמשכת ממרס עד אוגוסט, במהלכה משלים זוג החוחיות 3-2 מחזורי קינון. הנקבה בונה קן על עץ, לא גבוה מאוד. הקן חשוף יחסית וקל לאתרו, ולכן העורבנים פגעו באוכלוסיית החוחיות יותר מאשר בכל מין אחר. במשך כל זמן בניית הקן הזכר מלווה את הנקבה. חומרי הבנייה הם עשבים וגבעולים עדינים. בתטולה 5-4 ביצים. הנקבה דוגרת לבדה כ- 12 ימים. הזכר עומד בתצפית נישאת ליד הקן וכך הוא מסמן את מיקום הקן. הוא גם מאכיל את הנקבה במשך הדגירה. שני ההורים מאכילים את הגוזלים בזרעים שרוככו ונדבקו זה לזה בזפק, וגם בחרקים. הגוזלים שוהים בקן 15-13 ימים, אך הם קשורים להוריהם עוד כ- 3 שבועות. לאחר מכן הם מתחילים להתלהק, ואילו ההורים דוגרים בשנית ולעתים אף בשלישית באותה עונה. בקינון חוזר נוהגות לעתים החוחיות להשתמש בחומרי בנייה הנלקחים מהקן הישן.

החוחית והאדם: צבעיה הבולטים והיפים הקנו לחוחית את שמה הערבי: "ערוס", דהיינו "ציפור הכלה". החוחית הייתה מקובלת כציפור כלוב בין תושבי הארץ הערבים. החוחית היא חיית בר מוגנת, ולכידתה וכליאתה בכלוב אסורות לפי החוק. בשל הרגלה של החוחית לאכול קוצים, ומאחר שקוצים רבים מרמזים במסורת הנוצרית לזר הקוצים שהונח על ראשו של ישו בעת צליבתו, החוחית הפכה באמנות הנוצרית סמל לייסוריו של ישו ולעתים מזומנות היא נראית בידיו של ישו הילד.