בארבע השנים האחרונות מנהל עזרא חדד, איש הסיירת הירוקה ברשות הטבע והגנים מחקר על אוכלוסיית האוח המקומית. דורסי הלילה הגדולים ביותר בישראל
נחשבים ליציבים ומספרם גדל באיזורים מסויימים בישראל, אך למרות זאת הם סובלים מפגיעות רבות כשהם מתחשמלים על עמודי חשמל בזמן ניסיונות ציד,
קיניהם נחמסים, הם ניצודים על ידי האדם ונפגעים מהרעלות.

"לצערי, האוח בדומה לתנשמת לא זוכה למוניטין טוב בקרב האוכלוסיה הבדואית ובשנים האחרונות נתקלתי במקרים לא מעטים שקיני אוח נפגעו והושחתו בזדון", מסביר חדד.
המחקר המתבצע על ידו ברשות הטבע והגנים מנסה לבחון את קצב הגדילה של הגוזלים בקינים ולנתח את סוגי המזון המובאים על ידי הוריהם.
למרות עשרות המפגשים של חדד עם גוזלי אוח ופרטים בוגרים, לפני שבועיים ציפתה לו ולפקח הרשות עמרם צברי, הפתעה נדירה באחד מביקוריהם באתר קינון בשפלת יהודה.

גור עטלף בקן של אוח לצפיה לחץ כאן

"סיטואציה מצמררת ומרגשת"

"כיום אני מתעד כ-30 קינים מתוכם בודק באופן רצוף כ-10-12 קינים, מאחר ולא אל כולם ניתן להגיע עקב תנאי שטח קשים", הוא מפרט. "הצלחנו לאתר קן מוכר בו האוחים נוהגים לקנן
במשך מספר שנים והופתענו לגלות שני גוזלים בני עשרים יום. לצידם היתה נקבת עטלף פירות אכולה, שניצודה כנראה לפני מספר שעות על ידי אחד ההורים.
על נקבת העטלף המתה, שכב לו גור בן יומיים, שחיפש נואשות אחר פיטמה כדי לינוק. זו היתה סיטואציה מצמררת, נדירה ומרגשת".

לדברי חדד, בעונה זו נקבות העטלפים סוחבות את הגורים עימן לאחר ההמלטה והגור הצליח לשרוד את המסע אל קן האוח, אך בתור מזון החביב על דורסי הלילה, הוא לא נותר בחיים לזמן רב.
בקן עצמו נותרו שאריות של עטלף פירות אכול נוסף.

התפריט של האוח הוא מגוון ביותר - חגבים, מכרסמים קטנים, קיפודים, עטלפים ואפילו ארנבות ושועלים קטנים. "הוא לא צד רק בעלי חיים על ארבע אלא גם בעלי כנף כמו יונים,
חוגלות ועורבים אפורים", מסביר חדד. "מי שמהווה מרכיב גדול במזונו הם ינשופי עצים, תנשמות וכמויות גדולות של בזים מצויים. למעשה הוא מסוגל לאכול את כל דורסי הלילה שקיימים באזור".

על מנת לבצע את המדידות של הגוזלים, חדד מקיים תצפיות מקדימות על איזורי הקינון של זוגות האוח כדי לא להפריע להורים במלאכת הדגירה. "אחרת זה גזר דין מוות לגוזלים,
במיוחד בקרב דורסי הלילה, מאחר ואם מפריעים להם ביום במהלך הקינון והדגירה, הם עלולים לשוב רק בלילה, דבר שיפגע אנושות בגוזלים", מבהיר חדד.
"רק כשהגוזלים גדולים יותר ניתן לבצע את המדידות וכשימלאו להם 30 יום, אנו מטבעים אותם עם טבעת זיהוי על אחת הרגליים כדי לעקוב אחריהם לאחר שהם פורחים מהקן".

לאחר הכניסה לקן, שקילת ומדידת האוח, אוסף חדד את שיירי המזון שאינם מתעכלים על ידי האוחים – נוצות, רגליים, כנפיים של בעלי חיים שניצודו.
אותן שאריות מזון ממתינות כעת לניתוח קפדני וחדד מציין כי ברשותו כמויות גדולות של צנפות מעונות הקינון משנת 2006 ובקרוב תחל עבודת ניתוח הנתונים.
"האוחים אוכלים כל מה שנמצא בסביבתם והמזון משתנה אם הם מקננים במישור החוף או במדבר. כבר ביקרתי בקן אחד בו אספתי 40 קיפודים בעונת קינון שהזינו בהצלחה שלושה גוזלי אוח", הוא מסכם.

מקור: YNET