העובדה שהוא עקר, לדעתי זה סוג של "הודעה" מהטבע, שאומרת לנו שהוא לא מיועד להתקיים.

תערובות כמו פרד (סוס-חמור), זונקי/זורס (זברה-חמור/סוס), וולפין (דולפין-קילר וייל 'מזוייף'), קאמה (גמל/לאמה).

רובם סטרילים, ולא יכולים להמשיך להתקיים בכוחות עצמם.

לעומת זאת, קחו את המקרה של הפרד. (באנגלית ישנה אבחנה ברורה)
חמור שמתרבה עם סוסה, ב-60% מהמקרים לא יעמידו צאצאים פוריים, וב-40% כן!
לסוס 64 כרומוזומים, לחמור 62 ולפרד 63! כלומר, הריבוי מתאפשר רק על סמך
הדומי בין השניים!
אם סוס ואתון מעמידים צאצאים, ב100% מהמקרים הצאצא עקר, כיוון שהעובר מתפתח
ברחם קטן יחסית לגודל האב.

אנחנו קרובים לתפוח אדמה באותה הרמה כמו שאנחנו קרובים לשימפנזה אם זה היה רק לפי מס' כרומוזומים

דנ"א בנוי ממקטעים שנקראים גנים, שאלה מקודדים "תכונות" בגוף.
זה רוב האנשים יודעים ומכירים... אבל מה שלא ממש ידוע זה העובדה שרוב הדנ"א זה "פארש", כלומר מקטעים שלא מקודדים לכלום ולא מתורגמים לשום תכונה.
זה בעיקר איזורי "זיהוי" לחלבונים, מקטעים שמיועדים לזיהוי (כמו מעין ברקוד לחלבונים), מקטעים שמיועדים להגנה על הדנ"א, איזורי הצמדה לתרגום, וכו' וכו'...
אז כשאומרים שהדנ"א זהה, זה נכון, אבל המקטעים ה"תכלס", אלה שבאמת חשובים, לא זהים בכלל.

אבל מצד שני, בעזרת הנדסה גנטית, ניתן לשלב כ-ל גן של כל תא (בעל חיים/צמח/חד-תא) בכל בעל חיים או צמח אחר.

לדוגמא, יצרו צמח שמגדל אינסולין אנושי, בכך שהחדירו את הגן שלנו לתוך הדנ"א של הצמח.

כל עוד אנחנו מצליחים למצוא ולזהות את אותו הגן, זה אפשרי.