החלטתי לתרום קצת ובעצם אני מעלה לכם את המדריך \ סיקור של הגיבוש

צנחנים שלי!

כתבתי את הסיקור הזה יום אחרי הגיבוש ככה שאין לכם מה לדאוג!

יש כאן טיפים עצות וכל דבר שצריך!

מנהלים אם תוכלו לשים את זה בארכיון אחרי זה וגם באתר של הפורום..

כל הזכויות שמורות

---------------------------------------------------
גיבוש צנחנים:

שלום לכולם,

היה לי את הגיבוש בתאריך 28-29.8.2003 וכן,
סיימתי את הגיבוש הזה סוף סוף!
היה בהחלט קשה אבל נגיע לזה מאוחר יותר.
נתחיל,

יום חמישי 28.8

התעוררתי בשעה 6:50 בבוקר התקלחתי אכלתי והתארגנתי ליציאה לבקום השני אני קורא לו כך כי זה לא איפה שיש את הצו ראשון ואיפה שמתגייסים. זה במקום אחר (איפה שביתן חיל הים סתם אם מישהו יודע..).
הגעתי לבקום ב 8 נכנסתי והתחלתי ללכת בלי לדעת לאן...
הגעתי לביתן חיל הים שהוא בערך הראשון אחרי כמה דקות הליכה אז שאלתי את השומר בכניסה איפה זה גיבוש צנחנים הוא אמר לי כאן!
סבבה נכנסתי, הלכתי לאן שכולם הלכו.
בתוך איזה סככה היו שני חיילים והיה תור אז חיכיתי קצת, ואז הבאתי לחיילת ת"ז + טופס שקיבלתי בדואר ואז ישבתי עם כולם.
היו בערך 200 חברה. חיכינו קצת ואז בא אחד מהבקום והסביר לנו שמי שמסיים ולא עובד יכול להגיע ליחידות מובחרות אחרות והוא רק צריך למלא טופס שהוא יחלק.
הטופס:
לסמן עדיפויות 1 – 5 על סיירות אחרות:
• מורן – סיירת תותחנים
• פלס"ר שריון
• יהלום – יחס"פ , יעל
• עוקץ – יחידת כלבנים
• עוד משהו שאני לא זוכר.

אני בחרתי 5 יהלום 4 מורן 3 פלס"ר שריון 1 עוקץ.
משמעויות הטופס: הטופס -פוגע- בבחירות המנילה!!
ז"א אם סיימתם את הגיבוש, ולא עברתם ואתם רוצים להגיע לנחל , גולני , גבעתי אל תמלאו!!
אם תמלאו ותסיימו פשוט סיכויים קטנים ממש שתקבלו את יחידות החיר הנ"ל.
הטופס הזה הופך להיות המנילה החדשה שלכם. אז קחו בחשבון הכל.
אני עשיתי טעות שמילאתי את הטופס.

אחרי הטפסים מתחלקים לחמישיות ואז מתחלקים למחלקות, כל מחלקה בערך 30-40 אנשים.
כל מחלקה מקבלת מפקד שהוא בסדיר עדיין והוא לא זה שמעביר את הגיבוש.
טוב, הלכנו עם המפקד שהוא צנחן. ואז הוא רשם את השמות שלנו, ונתן לנו עוד טפסים למלא.
טפסים על המצב הבריאותי שלך.
אז הלכנו לביתן שבו יש רופא הוא מודד לך דופק בשנייה.
אז אתה הולך לקבל מדים ובדרך מקבל עוד טופס על עצמך ועל המשפחה וכל זה...
קיבלתי – מכנס די גדול , חולצה , כובע (רק למי שלא הביא מהבית) , חגורה (הכי חשוב לקחת חגורה כי המדים ענקיים).
מתלבשים בחוץ ליד כולם. ואז ממלאים את הטופס שהוא ממש ארוך.
בטופס שאלות על עצמך – תחביבים, שאלות על המצב הכלכלי , שאלות על המשפחה אחים אחיות מצב בריאותי ועוד ועוד....
לקח לנו הרבה זמן למלא. ואחרי זה הלכנו לאכול ארוחת צהרים.
יש אחלה אוכל! אורז, פאסטה, שניצלים ביצים קשות.. באמת אחלה אוכל.
אחרי האוכל הולכים לאוהלים עם המחלקה יש המון אוהלים ושם כולם ישנים. סיימנו טפסים באיזה 12 ועד 4 בצהריים יש מנוחה.
אני ניסיתי קצת לישון אבל אנשים שם דיברו בפלאפון והיה קשה לישון.
באוהל הייתי עם אנשים פלצנים חלקם דברים גדולים שסתם באו לגיבוש והם מזיינים ת'מוח בלי הפסקה.
בשעה 4 אומרים לכולם לבוא למסדר כזה ושם קוראים שמות וכל שם מקבל מספר.
אני הייתי 121. וחילקו אותנו ל – 2 קבוצות. היינו בערך 180.
ואז הולכים לעשות בר אור. שכיבות שמיכה, כפיפות בטן, ריצת 2000.
בהתחלה הסבר איך לעשות ומה לעשות.
ואז מתחלקים לזוגות ומתי שהוא אומר מתחילים.
שכיבות סמיכה- מדידה בעזרת אגרוף, כאשר אתה נוגע הבן זוג סופר אבל קשה לפקח על זה ואנשים מזלזלים. אותי עצרו ב 52 בגלל שהתחלתי לעשות כמו תולעת לפי המפקד.
בטן – משטח קשה (כביש). קשה מאוד לעשות ובזה יותר מקפידים על שילוב ידיים וכל זה.
עשיתי 60 בטן והיה קשה מאוד בגלל המשטח.
אחרי זה נותנים תוצאות למדריך כושר שהסביר לנו בהתחלה.
ואז 20 דק' הפסקה לשתות ולנוח לקראת הריצה.
המסלול של הריצה קשה מאוד ורצוי להתאמן בים על ריצות לפני הגיבוש.
מתחלקים לפי מספרים, הייתי מקצה שני. רצים עם מדים. אני רצתי 9:15 שזה טוב.
הבר אור חשוב מאוד והוא נחשב כציון 15% שכיבות שמיכה 15% בטן 70% ריצת 2000.
אחרי הריצה הולכים לאוהלים יושבים קצת ואז הולכים לאכול.
אחרי האוכל יש ניפוי של כ – 20 – 30 אנשים תלוי בתוצאות וכמה אנשים יש.
הניפוי הוא על סמך התוצאות של הבר אור ואנשים שעשו 30, 30 , 10 רוב הסיכויים שהם יישארו.
ואחרי הניפוי מחלקים לצוותים כל צוות 20 אנשים. בצוות יש אלונקה, 4 שקים, 2 ג'ריקנים.
כל אחד מקבל מימייה ומקבל מספר שזה המספר שלו לגיבוש מחר.
ואז אפשר ללכת לישון להתקלח ולעשות מה שרוצים. כל אחד שומר בלילה בערך 20 דק'.
בלילה הזה נרדמתי ב 9 עד 11 ומאז לא ישנתי פשוט הייתי ער כל הזמן. אני לא נרדמתי בגלל שאני לא רגיל לישון בשעות כאלו אז לא הייתי עייף.
בשעה 2:40 הצלחתי להירדם. חבל שהתעוררנו כולם ב 3:40, ושהתעוררתי רק הייתי יותר עייף.

יום שישי 29.8
התארגנתי מהר ויצאנו למסדר חכינו למפקד ואז נתנו לנו תה חם מומלץ לשתות כי יש בזה סוכר.
נתנו גם סנדויץ' עם שוקולד.
אחרי שמסיימים לאכול מחקים למילואימניק שמעביר לנו את הגיבוש. הוא התעצבן עלינו כבר בהתחלה כי לא היו לנו שעונים והוא נתן זמנים להסתדר ולא היינו מוכנים.
הוא אמר לנו לקחת את הציוד אלונקות ושקים וכל זה ולרוץ אחריו.
התחלנו את הגיבוש ב 4:30
חושך כולם רצים אחריו עם דברים עליהם, עד למקום שבו יהיה הגיבוש שזה בערך איפה שהריצה של הבר אור.
כבר בהתחלה בלי מתיחות ובלי כלום כל אחד לוקח שק כבד ומתחילים לרוץ.
זה השלב שנופלים הרבה מאוד אנשים שהם בכושר מצוין אבל חלשים בראש!
חשוב בשלב הזה לרוץ כל הזמן, לא לפרוש והכי חשוב זה פשוט לחשוב על דברים אחרים ולחשוב שיש רק גיבוש אחד להגיע לצנחנים וצריך לתת הכל!
המפקדים מריצים הרבה ומנסים לשבור אותך. הרבה נשברים בחלק הזה אצלנו נפלו בלי בדקות הראשונות 5 ואז הסתכלתי שוב אחרי כמה דק' נופלים עוד ועוד..
הרבה ממציאים תירוצים למפקד רק בשביל שנייה בלי השק על הראש.
נקרע לי, כבד לי, יש חור, אפשר לשתות....
השקים נחשבים להכי קשים ובאמת כך. נופלים יותר מחצי בדרך כלל. לא נותנים לשתות ומריצים אותך הרבה- ספרינטים וסיבובים. התחלנו 22 נפלו 12 אנשים שחשבתי שבטוח יסיימו פשוט לא יאומן.
והפורשים יושבים בצד מסתכלים עליך בחושך ואומרים לעצמם בלב עשיתי טעות ומעודדים את כולם לא לפרוש, כי ברגע שפרשת אין דרך לצאת מזה. אנשים נשברים בשבריר שנייה שהיה קשה ומצטערים כל כך על זה. אז אסור לפרוש מזה!! ברגע שעוברים את זה זהו וקל מאוד לסיים.
בשקים אני הייתי טוב בהתחלה ואז נפתח לי השק ושאלתי אם אפשר להחליף שק הוא נתן לי שק שק פשוט בלוק משהו נוראי ואז התחלתי להיות בינוני. היו רגעים שהרגשתי שהגב שלי מת. והשרירים כל כך כאבו כי גם לקחו אותנו למן דיונה קטנה כזאת עם חול טובעני! כל צעד קדימה אתה חוזר אחורה ואתה חייב לעשות את זה מהר.
יש אנשים שרצים עם שקים ממש קטנים עד שהמפקד רואה אותם.
השקים פשוט נוראיים ואין מילה אחרת לתאר את זה אבל זה נגמר בסופו של דבר וטוב שכך.
אחרי שסיימנו עם השקים הרגשתי כ"כ טוב כי כבר הלכתי והגב התפרק לי. ומאותו רגע לא פרשו עוד אנשים בצוות.
אמרו לנו לקחת אלונקה ולבוא איתו. הלכנו קצת עם האלונקה למקום פתוח שם היו לנו זחילות.
הזחילות נוראיות גם כן, וזוחלים על אספלט קשה עם ממש קצת חול ואתה מרגיש כאילו המרפקים והברכיים נפגעים קשות ובאמת כך.
בזחילות הכל בראש. צריך כח התפרצות וההמשך קל ואסור לחשוב על הכאב כי אז נתקעים מאחור.
זוחלים לא כ"כ הרבה במרחק וגם בזמן בערך 20 דק'.
בזחילות הגעתי בין ה 3 הראשונים ברוב הפעמים.

אחרי זה יש דיון, המפקד לא ידע מה להגיד הוא חשב וחשב עד שיצא לו:
אני רוצה שתדברו בדיון על שירות קרבי של הבנות בצבא – ותגיעו למסקנה כן או לא , שחור לבן.
הדיון היה כ 4 דק' וכל אחד אמר שטויות בשביל להראות למפקדים שהו יודע גם יודע לדבר.
אחרי הדיון ספרינטים עם אלונקה סוציומטרית.

כל ספרינט צריך להקיף איזה עמוד חשמל. 4 ראשונים שחוזרים סוחבים אלונקה ועוד אחד סוחב ג'ריקן וכולם עושים את זה שוב חלק עם אלונקה וג'ריקן (הראשונים) והשאר על פרייר (ז"א בלי כלום).
כל ספרינט סיבוב אחד אבל זה יוצא 2 עם עוד סיבוב.
בחלק הזה היו בערך 15 ספרינטים. בשתיים הראשונים הייתי קצת מעופף ולא סחבתי כלום.
ואז כל ספרינט הגעתי לאלונקה ראשון לפני כולם. באמת נתתי הכל!
כל ספרינט התחרתי על האלונקה ולא נתתי לאף אחד לעקוף אותי.
זה היה החלק הכי כיפי כל ספרינט נהניתי יותר!
המדריכים יושבים ואנחנו רצים מי שסוחב צועק את המספר.
באמת היה לי כיף!! תנו את הכל בחלק הזה.

אחרי הספרינטים נתנו לנו משימה להעביר 3 צמיגים ממקום למקום עם כל מיני חוקים ברגע שעוברים על החוקים הוא אומר התפוצצת ואז 4 אנשים לוקחים את האלונקה ורצים עד לגדר וחוזרים לנסות שוב.
ניסינו 3 פעמים פעם שלישית הצלחנו כל ניסיון 2:15 דק'. סחבתי את האלונקה כל פעם וגם עזרתי במשימה. אחרי המשימה נתנו לנו עוד אחת.
נתנו לנו שטח מסוים שבו היינו צריכים להתחבאות, פה לא הייתי כ"כ טוב ישבתי במקום גרוע יחסית וניצלתי את הזמן למתיחות. שאלו אותי למה בחרתי דווקא להתחבאות כאן ואמרתי כי זה מקום גבוה יחסית עם הרבה שיחים.
אחרי ההתחבאות שתינו ואמרו לנו שיוצאים למסע ארוך מאוד נתנו לנו זמן להסתדר (להכניס חולצה למכנסיים, לשתות ולעשות מתיחות). המסע שהוא אמר שיהיה ארוך מאוד כ 20 קמ' היה בסוף כ 2 וחצי ק"מ אפילו פחות.
במסע הייתי כל הזמן על האלונקה והיה כיף עד לסוף שאנשים כבר כמעט הפילו את האלונקה ולא רצו להחליף אנשים יותר. אנשים העדיפו לרוץ על פרייר מאשר לסחוב.

לקראת סוף המסע רצו 4 מתנדבים שיסחבו את האלונקה בספרינט (כאילו עוד מקצה של ספרינט).
התנדבתי כמובן, ואחרי זה נשארתי על האלונקה עד שאמרו לנו להוריד אלונקות ושסיימנו את הגיבוש!!
הייתי כל כך שמח ומסריח מלא בוץ בכל מקום מהשק שהתפורר עלי מהזיעה ומהזחילות.
הרגשתי מסופק!! אמרו לנו להוריד מדים וללכת להתקלח ולחכות לראיונות אישיים.
התקלחנו במים קרים כי אין חמים אבל מים זה מים ואתה מרגיש כל כך טוב עם עצמך שסוף סוף סיימת.
עשיתי מתיחות לכל שריר כמה פעמים והלכתי לחכות לראיון. סיימנו את הגיבוש בדיוק בשעה 8:00.
חיכיתי כמה שעות בחוץ עם חברה מהצוות. קראו לי לראיון אישי בסביבות 10:00.
הייתי כבר כל כך עייף בקושי זזתי.
בראיון שאלו אותי שאלות עפ"י הטופס שמילאתי יום לפני.
תחביבים , למה אתה רוצה צנחנים ושאלות על משפחה...
זה החלק שהייתי הכי לחוץ אליו.
יש אנשים ששואלים אותם שאלות פוליטיקה ושאלות שלא תצפה בחיים שישאלו אותך אז תתכוננו טוב.
הראיון האישי הוא עם 2 מילואימניקים והוא נעשה בחוץ.
אחרי הראיון הולכים הביתה! כן הרגע שמחקים לו הרבה!
הולכים עייפים מאוד.
זהו..
שיהיה בהצלחה לכולם!
זכרו אסור לפרוש ויהיה טוב 

טיפים:

- אם אתם רוצים להגיע לחיר אל תמלאו את הטופס הראשון.
- להביא מהבית כלי כתיבה.
- להתאמן בים על ריצות לפני הגיבוש.
- ריצת 2000 רצוי לעשות עם שעון.
- כמה ימים לפני לסדר שעות שינה ולהתרגל לישון ב 10-11.
- להביא איזה חטיף קטן כמו Power Bar או משהו בסגנון. אפשר גם עוגה!
- לסדר טוב את המימייה ואת החגורה שלא יהיה סיכוי שהם יפתחו.
- לעשות מתיחות! כל דקה פנויה עד שיוצאים.
- להביא מבית: משחה לשרירים , משחה לשפשפות, נייר טואלט (חשוב מאוד מאוד!!), מיץ או - משהו טעים לשתות, עוגה או משהו לאכול עם סוכר, מגבת, כלי רחצה (משחת שיניים + מברשת + מגבת + סבון + שמפה).

ועברתי! 16.9 אמא ביררה לי דרך מישהו שבצבא התעוררתי ואמרו לי שעברתי!
ישש!!

לתגובות ושאלות וכל דבר אחר ניתן ליצור קשר בדרכים הבאות:

דוא"ל: [email protected]

וכמובן בפורום כאן !!

תגובות יתקבלו בברכה