אני פשוט לא רוצה להיות בבית
גם בצבא הייתי חוזר הבייתה שמח שיוצאים
שתי דקות אחרי שאני רואה את אמא שלי פשוט בא לי לחזור לצבא
תמיד היא גורמת לי להתעצבן
אני אומר לה די והיא ממשיכה לדבר
והיא מתעקלת לי בחדר ואין לי כח לשמוע אותה
וכל פעם שאני חוזר הבייתה עוד אני לא מגיע אני חייב לקבל צלצול איפה אתה
אמרתי לה אני כבר אשאיר פה את הטלפון אין לי כח לזהואם אני עונה ואני אומר בדרך
אם תוך שעה לא הגעתי אז שוב טלפון
וכל פעם שאני עונה לטלפון זה מכניס לי עצבים
בזמן האחרון כבר התחלתי לסנן
אמרתי לה פשוט תתחילי להזיע תדאגי קצת
היא חושבת שהיא דאגנית אז מותר לה
כאילו אני צריך לסבול בגלל זה
אתמול בכלל הלכתי אחרי העבודה לחבר לישון אצלו
הוא גר קצת רחוק ממני
אמרתי לה אני אחזור מחר
היום הוא עוד אמר לי פה תישאר אפילו שבת אמרתי לו בעז"ה פעם אחרת
והלכתי הבייתה
כל 10 20 דקות טלפון מההורים שלי ואני מסנן
הגעתי הבייתה היא כמעט בוכה אומרת לי רציתי להתקשר לבית חולים אולי קרה לך משהו
והיא מתחילה לדבר הרבה עם קול מעצבן
שכאילו באותו שנייה בא לי פשוט לברוח מבית
הבעייה מתחילה בזה שאני רואה שיחה מהם וזה כבר מעלה לי את העצבים
כי אני יודע שרק אני אשמע איפה אתה
בכלל בבית אני מתעצבן המון
לא יודע נמאס לי כבר לשמוע את המשפחה שלי
אם הייתה לי עבודה עם מגורים לא הייתי חושב פעמיים
אני מחכה כבר להיות סטודנט ולהשכיר דירה
לגור עכשיו לבד יהרוס לי לחסוך
לפעמים אני כבר ממש מתוסכל כאילו בא לי פשוט לארגן תיק ולקחת שק שינה ולהיזרק איפה שהוא
לא יודע כבר מה לעשות
