אני עושה תואר שהוא במקור 3 שנים, אבל הוא 165 נ"ז (נחשב המון) ומשהו כמו 30 אחוז מהסטודנטים פורשים אותו בסופו של דבר ל-4 שנים, כדי שיהיה סיכוי הגיוני לסיים עם ממוצע 90 שזה אחד התנאים להתקבל לוטרינריה.

בכל אופן, אני החלטתי כבר בסמסטר ב' של שנה א' לפרוש את התואר ודחיתי קורסים - אבל לא סיפרתי להורים שלי על זה.
פה אני אציין שהם מממנים לי את השכ"ל וחצי מהשכ"ד של המעונות.

אני "עולה" לשנה ג' עכשיו, בניתי מערכת שעות ובלתי אפשרי להכניס את כל מה שנשאר לתואר בשנה אחת (גם טכנית וגם מבחינת עומס מטורף שייווצר).

בשנה רביעית ישארו לי בערך 20 נ"ז לעשות כל השנה שזה די שטותי (10 נ"ז לסמסטר זה כלום) - ככה שאני אוכל לעבוד במשרה מלאה תוך כדי ואולי לחסוך קצת לקראת התואר בוטרינריה.

אני יודע שברגע שאספר על זה להורים הם די יקבלו עליי עצבים - גם ככה קשה להם עם זה שאני לומד מקצוע שלוקח (במקור) 7 שנים (3 תואר ראשון + 3 תואר שני + שנה סטאג') ועכשיו אני רוצה להאריך ל-8 שנים.

יש למישהו רעיון לסיבה מקורית לומר להם שבגללה אני חייב לפרוש?
בעיקרון אני גם אקח גם שוב חדוו"א בשנה הרביעית כדי לשפר ת'ציון אם זה משנה.

אני הרגשתי מספיק נעים להגיד להורים אחרי שמימנו לי את השנה
שאני פורש (לא הולך יותר ללימודים) .

ותראה איזה יופי הדברים נכנסים לפרופורציה והם מקבלים את זה בסבבה.