אם ככה, מה הביא דווקא אותי לסרב לעשות מילואים..?
ובכן, במבט אחורה, אני מסתכל על כל החיל ששירתתי בו ואני לא יכול להתעלם מתחושת
הגועל שמצטבר בי.. עבדתי מקרוב עם קצינים בכירים אצלנו, ולא אחת נתקלתי
באין ספור פרשות שחיטות דוחות שדופקות תמיד את החייל הפשוט.

הטירונות שלי ערכה 3 חודשים.. במהלכה עשיתי מסעות, תרגילי פרט חוליה,
יריתי באם 16 מא"ג, גליל.. נגב.. זרקנו רימונים.. המון שבועות בשטח
בטירונות וגם במהלך השירות עצמו.

אופי השירות שלי היה רמת פעילות א+ בשטחים של מזרח ירושלים. הג'וב שלי היה
לעמוד במחסום ולבדוק את האוכ' הבעייתית שעוברת פנימה והחוצה. לא אחת נתקלתי
בניסיונות תקיפה דקירה ודריסה (ואני לא היחיד אגב) אבל היי.. מה לא תעשה
למען המדינה ו/או ירושלים?
הסיכון שמשהו יתפוצץ לך בפנים הוא לא קטן, מה גם שאתה נשרט עמוקות מהמקומות האלה..
אני שלוקח את כל הסיכון ובאמת עומד שם-מוגדר רובאי 02, כשהמג"בניק
שיושב עמוק בתוך עמדה ממוגנת ירי כל היום ומסתכל עלי הוא 05!

עכשיו. שלא תבינו אותי לא נכון. זה לא שתעודת לוחם הייתה גורמת לי להרגיש
סופרמן או משהו.. זה לא שאני מצפה שגבי אשכנזי יבוא וילחץ לי את היד,
ואני לא ממש מחפש הערכה על משהו שאני מרגיש שמחובתי לתת.

אבל אי אפשר להתעלם מההרגשה של הזילזול שנותנים בך שזה משהו שאני לא
יכול להתעלם ממנו... כשאתה משתחרר ונותנים לך תעודת שחרור ארד (אפילו לא כסף).
כשאומרים לך שאתה עתיד לעשות ים מילואים... כשאתה יודע שעקרונית אתה
כמו מטבע של 10 אגורות שצה"ל דופק איתו חשבון כבד וואלה.. אני מסתכל אחורה
ואני מתעצבן על זה רצח. אני ועוד המון בני מחזור שלי שפגשתי בשחרור
מרגישים אותו דבר. כולנו סרבנו למילואים. כל החיל הזה בזיוני!
גם כשהיינו בטרום שחרור זומנו לשיחה עם איזה רמ"ד נגדים מטומטם שמרח
אותנו בשקרים בלי בושה עד שנשבר לי אישית וצעקתי לו מרחוק "אבל'ה,
אנחנו נראים לך ילדים מפגרים?! שיקרו לנו כדי לגייס אותנו לטינופת הזאת
שאתם קוראים לו חיל, ועכשיו אתה מנסה לשקר לנו כדי שנבוא למילואים!?"
מאותו רגע כל החדר התמלא בצעקות כעס של כולם והפסיקו שם באמצע חחחח..

תיראו. באמת שאני גאה בעבודה שעשיתי וההשפעה שלי ושל כל אחד מחברי היתה
ברורה ללא ספק. אני אישית מנעתי 34 פיגועים! וכשדברים כאלה מגיעים לחדשות
זה מעלה בך חיוך קטן של גאווה..
אבל הפעם זה לא קשור לציונות או מחוייבות או משהו.. הפעם זה אני נגד
חיל מכוער שאני ממש לא מתכוון לתמוך בו יותר..
התקשרה אלי קצינת קישור, ואמרתי לה בצורה שלא משתמעת לשתי פנים... "אני
אשב עשרה ימים בכלא ולא אתן לכם יום אחד שלמילואים!".

כל מי ששירת בקבע אפילו יום אחד באופן אוטומטי משובץ לשירות מילואים ע"י עתכ"א מילואים אלא אם קיים עודף ספציפי חריג במקצוע שלו ולא קיים מאגר המתנה במקצוע הזה. זה ממש לא היה שיקול של רמ"ד נגדים כזה או אחר (אני מניח שאתה מדבר על מחלקת הסגל או הפיקוד שלך).

לעניין שאלתך, כאחד שעסק בנושא העריקים בצבא (ואני אתן תשובה כללית).

חוק שירות ביטחון קובע כי הצבא ישלח צווים לכתובת שעדכנת את צה"ל ורק אם לא עדכנת את צה"ל אז לכתובת משרד הפנים. במידה ואתה לא מתייצב והצו נשלח כשורה אז ניתן לשפוט אותך על היעדרות משירות.

מה אני אומר? אני אומר שצה"ל ינצח אותך במאבק הזה.
לא משנה איך תסובב את הגלגל ולא משנה מה צה"ל עשה לך - אי התייצבות לצו תגרור העמדה לדין. כדאי שתצנזר את הדברים שאתה אומר למשרד הקישור - זה ישחק רק לרעתך. עדיף לשתוק מאשר לנסות להיות מאצ'ו.
אתה בהחלט יכול לשחק עם צה"ל, אני באופן אישי חושב שהתוצאה שאתה תקבל בהנחה שאתה תזומן באופן תדיר למילואים לא תהייה טובה. עכשיו קל לך לדבר, אתה אדון לעצמך. מה תעשה שתתחיל ללמוד ואז את ה"10 ימי כלא" האלה אתה תתן בזמן המבחנים...? או שזה יקרה כשתהייה נשוי עם ילדים וה"10 ימי כלא" האלה יפלו על היום הולדת של הבת שלך..?

אין לך איך לנצח, אבל.. מילואים זה כבר לא סדיר, ואתה בתור חייל מילואים יכול לבקש העברה לחייל אחר ועל זה כן שווה לך להילחם..

ואני בן אדם שעושה מילואים 20 יום בשנה, ואחת הסיבות היחידות שגורמות לי להמשיך לעשות זה שפשוט כיף לי להיפגש עם חברים שלי ושזה כסף קל.

תבין שאתה עושה מילואים לא בשביל אף אחד
לא בשביל הדרגים הגבוהים בצבא ולא בשביל הממשלה
אלא בשביל להגן על המדינה ולא אני ממש לא מורעל

אם בא לך באמת לשנות משהו, אז תארגן קבוצה של חבר'ה שמרגישים כמוך, כתוב מכתב, אבל לא מכתב סרבנים... אלא מכתב שיזיז עניינים באמת, לראש אכ"א, עם עותקים לשר הבטחון והרמטכ"ל, תדרשו הכרה כלוחמים, תדרשו שהדורות הבאים יקבלו הכרה כלוחמים, שמגיע לכם בדיוק כמו שחבר'ה מחימוש ומעוד חיילות מגיע...

הסיפורים שכתבת כאן מלמדים על הוואי השירות שלכם, אין ספק שאתם לא ג'ובניקים ולא נמצאים בעורף...כנראה שלא מעריכים מספיק - וחבל. כנראה שעוד לא קם הבנאדם שאמר שנמאס לו ועשה משהו בנושא.

אני מבין שאתה מתחיל להתפכח זה קורה רק למעטים. זה אומר שאתה עדיין יכול לחשוב מחוץ לבועה של המיינסטרים שקיבל את צה"ל כתורה מסיני ואמר אמן.

תחשוב על זה, יש אנשים שעדיין לא מבינים שבשביל צה"ל ובשביל המדינה הזאת הם סתם עבדים, לאף אחד לא באמת אכפת מהם אבל הם בולעים את השטויות של כבוד
וערכים וכל הדברים שהמושחתים למעלה דחפו להם.

אני מקווה שתצליח במה שתעשה, אם מילואים או אם לא בסופו של דבר אתה תחליט,
אבל בשום אופן אל תחשוב יותר על מה אנשים אחרים יגידו אם תסרב. אתה עשית
את שלך וזה יותר מ98 אחוז מהאוכלוסיה, תצא מהראש הזה של "אני חייב לצבא"
"אני חייב למדינה" "אני חייב לחברה" ותכנס לראש של "אני יעשה מה שטוב לי".