אני יוצא כרגע תקופה של שנה ו4 חודש עם מישהי שאני נורא אוהב..
היא יפיפיה, היא מצחיקה, היא חכמה מאוד אבל ביקורתית מאוד על עצמה, ילדותית בערך כמוני.. מושלמת.. כרגע היא ואני בקשר למרחק כי היא לומדת במכללה ברמת הגולן ואני נשארתי באיזור חיפהאבל בחודשים האחרונים אני לא מצליח להסיר את עיניי ממצב כלשהוא שמתפתח..
*תחילה- ולדעתי זה הכי חשוב- היא לא אומרת לי שהיא אוהבת אותי..
היא נמנעת מזה כל הזמן.. לא בשיחות פלאפון לפני השינה, לא כשהיא איתי, באופן כללי באף סיטואציה היא לא יוזמת את המילים האלה..
ואם אני יוזם אותם- היא מחזירה לי ב-"גם אני אותך" , או ב"אתה אומר את זה הרבה.."
:/
*דבר שני- יחסי המין בינינו לא משהו- זה קצת אישי אבל סך הכל אני בטוח שלא תרוצו ותספרו לכל העולם- אבל יש קשיים במהלך הקיום- כואב לי בחדירה והיא מפחדת מזה נורא.. אז אני מנסה להמנע כמה שיותר ומסתפק במזמוזים וכדומה- אבל לאחרונה גם זה לא קורה- היא לא יוזמת, וכשאני יוזם- היא מסתובבת בקירור והולכת לישון.. לא בא לה :/
*דבר אחרון- הקשר לטווח רחוק הזה הורג אותי- אנחנו מדברים אומנם כל יום בפלאפון- אבל זה שיחה אחת או 2, וגם זה רק לכמה דקות..
היא אומרת שאין לה זמן להקדיש לי בתקופה הזאת (עכשיו זה התקופת מבחנים שלהם), אבל היא מבלה בפייסבוק, רואה סרטים, שותה אלכוהול שם עם השותפות בדירה..
....ביום האהבה האחרון היא חזרה הביתה ל3 ימים- הכנתי לה מתנה ממש רומנטית שהכנתי- קניתי כל מיני דברים ושיניתי לתוויות שלהם עיצוב שאני הכנתי עם מרכיבים כברכות.. היא ממש התלהבה..
אבל היא לא קנתה לי משהו בחזרה, היא לא רצתה לעשות שום דבר מיוחד חוץ מללכת לסרט בקולנוע (שזה מאוס- יש לי את כולם.. ועד שהיא בבית היא רוצה לראות עוד סרט? כמו שהיא עושה עם חברות שלה במעונות שם?)
.... היא אפילו לא אמרה לי שהיא אוהבת אותי ביום הזה..!
כלום!
3 ימים היא לא אמרה לי את זה, לא יחסי מין, אפילו לא מזמוזים, לא אלכוהול, לא סרטים- רק לישון, סידורים, 2 סרטים בקולנוע ומסעדה- וזה הכל..
החלטתי לתת לה במהלך השבוע ניסיון לראות אם היא אומרת לי פעם אחת באחת השיחות לפחות שהיא אוהבת אותי.. אבל זה מתחיל להראות כאילו אני משמש כחבר בובה- מישהו לא רציני שהמטרה שלו היא להשלים את המשבצת הזאת עד שיבוא מישהו אמיתי- יותר טוב..
התפקיד שלי הוא לדאוג לה, להתחבק איתה בלילות, להעסיק אותה בימים- אבל מעבר לזה אני מרגיש כאילו אני הידיד ההומו שלה..
מצד אחד זה נורא לחשוב ככה..
יכול להיות שכל זה נגרם לה מהלחץ של הלימודים, ואני סתם פרנואידי בגלל המרחק, בגלל שאני נעלב בלי לנסות להבין את הצד שלה..
אבל מצד שני- בכל מקרה אני נפגע כאן- אם אני צודק- הפגיעה ברורה..
ואם אני טועה- די ברור שעדיין משהו לא בסדר כאן..
אני רוצה לקחת שליטה על המערכת יחסים הזאת ולנסות לראות לאן היא הולכת- אבל אני לא יכול לעשות את זה לבדי- והתנאים הנוכחיים לא מאפשרים לי..
אני אובד עיצות...
מצד אחד אני ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש אוהב אותה..
מצד שני- אני לא רוצה לבלות את השנים הבאות כחבר בובה רק כדי שיחליפו אותי ואז באמת באמת להפגע, להתרסק ולחכות שנים עד שאני ייצא מזה שוב..
מה אני יכול לעשות כאן?
