אפשר להגיד שמצבי הנפשי בחצי שנה - שנה האחרונים מאוד משתנה ולא יציב.

עד לפני כן הייתי בנאדם מאוד שמח מאוד חברותי שאוהב את עצמו ואת האחרים. למרות שתמיד הייתי אוהב לפעמים את הלבד שלי בלראות סרט או לשחק במחשב.

לפני כשנה התחלתי להתחבר לקבוצת חברים ישנה מהעבר(שהיו איתי בתיכון והתנתקנו בגלל כל מני סיבות) ועזבתי את קבוצה החברים הנוכחית שהייתה לי לפני שנה -שלמען האמת לעולם לא כל כך עניינו אותי.

ועם הקבוצה החדשה ישנה שהתחלתי להתחבר אליהם שוב התחלתי לעשן גראס עם חברים בכמות מסיבית, הייתי נהנה וזאת הייתה אחת התקופות היפות בחיי.

היינו קבוצה של חברים טובים כמו אחים היינו עושים הכל ביחד והיינו פתוחים אחד עם השני והיינו נהנים מצחוקים דיבורים עמוקים כמו פוליטיקה וויכוחים על השקפות עולם. שורה תחתונה היה עניין ותמיד היה אקשן ונושא דיבור מעניין.

בגלל כמו מני סיבות כנראה שבגללי נוצר ריב ביני לבינם והתנתקתי מהם.

למרות שהריב הזה נוצר בגללי בגלל שגרמתי לאיזשהו סיכסוך בין שני החברים שלא נראה לי כרגע רלוונטי לפרט עליו נאלצתי להפרד מהחברים. ובנוסף לכך התנתקתי מעוד חבר מאוד קרוב אליי בקבוצה הזאת ומבחינתי לא רציתי לראות אותו יותר לעולם.

לאחר שהמשכתי לעשן גראס ערב אחד קבלתי התקף חרדה ולאחר מכן נכנסתי לסוג של תקופה מגעילה לא כיפית כבדה הייתי בוכה לפעמים וזה לא עשה לי טוב. החלטתי להפסיק לעשן לצמיתות והייתי בטוח שמצבי יוטב. התחלתי לעשות ספורט באופן קבוע וריצות בעיקר אך עדיין סבלתי מסוג של חרדה חברתית ומצב רוח מאוד מוזר ולא טוב. התחלתי להיות מאוד ביקורתי כלפי עצמי והביטחון העצמי שלי ירד בתקופה הזאת, לא הרגשתי צורך בבחורה בתקופה הזאת כי פשוט הרגשתי שאני לא בנוי לזה. הרגשתי שהתחלתי לגמגם התחלתי לבלוע מילים ולדבר לא ברור.

פניתי לפסיכיאטר שרשם לי ציפרלקס, עליי שבקושי הרגשתי שינוי כלשהו עם הציפרלקס ולאחר טיפול של שלושה חודשים שהתחלתי להרגיש קצת טוב יותר אבל לפי דעתי זה בגללי עצמי ולא בגלל הכדורים.

הפסיכיאטר העלה לי את המינון אך לפי דעתי לא שינה כלום ואני עדיין לוקח זאת.

חזרתי להסתובב עם חבריי הקודמים ושוב אני לא מרגיש עניין איתם

התחלתי לצאת עם בחורה שגדולה ממני בת 24 ואני בן 21 אשר שוכרת דירה משלה בת"א ואני עדיין גר עם ההורים.

הנקודה היא שאני מרגיש מאוד בודד ומשומה לא אכפת לי הבעיה היא שאני מרגיש שהכיוון שאני הולך אליו הוא לא טוב.

איבדתי עניין בדברים ובריגוש. החברים הנוכחים פשוט לא מעניינים אותי אני מרגיש שהם אנשים משעממים, בנוסף הבחורה שאני איתה אני לא מרגיש שלם איתה ואני מרגיש שאתה יכול לבגוד בה בכל רגע נתון כאשר אמצא הזדמנות טובה יותר,

אני מרגיש לא נאמן כלפי חבריי כלפי בת זוגתי.

אני מרגיש שאני כל הזמן ממלא את סיפוקיי ואני מרגיש "מנייאק"

פשוט פחות מעניין לי עם אנשים... אני כל הזמן חושב על התקופה שהייתה לי עם החברים הקודמים ובאמת הרגשתי שהייתי יכול לתת מעצמי בשבילם.

נרשמתי ללימודי פסיכומטרי... אבל הבעיה היא שאני לא יודע כמה אני באמת רוצה את זה.

בגדול אני מרגיש שמשעמם לי... שאני כל הזמן מחפש ריגושים.

למרות שאני עם בת זוגתי בת ה24 הלכתי פעמיים לזונה...

אני לא יודע להסביר למה... למרות שחברתי נראית טוב אני נמשך יותר לנערות ליווי אולי בגלל האדרנלין שזה מפחיד אותי כזה...

בדיונים פוליטים וחברתיים אני מאוד פעיל. עם כי מאוד קשה לי קשר עיין עם אנשים שזה משהו שהתחיל לי מאז שהתחלתי לעשן סמים.

עדיין לפעמים קורה לי שאני בולע מילים או מגמגם אבל אני פשוט מרגיש שלא בא לי להכיר אף אחד כי אני לא מרגיש שיש מישהו שראוי לזה.

יש לי חוסר עניין מוחלט באנשים הסובבים סביבי.

אני אפילו לא יודע איך להסביר בגדול אבל פשוט משעמם ולא מעניין לי...א

אין לי מושג מה הכיוון שלי מבחינת לימודים גבוההים אני פשוט עושה פסיכומטרי בגלל שאני צריך לעשות פסיכומטרי.

טיול אני לא עושה נטו בגלל שלא בא לי לבזבז את הטיול של החיים שלי עם קבוצת החברים הזאת. אני מדבר איתם רק כשאני רוצה לצאת אני לא מתקשר אליהם לשאול לשולמם. וגם כבר לצאת בקושי בא לי כי פתאום התחלתי להרגיש שאני מתקמצן על הכסף שאני מבזבז על הבילויים כי גם ככה שם אני לא כזה מבלה.

במקום זה אני מבזבז את הכסף שלי על משחקי מחשב ופלסטיישן. או לצאת לאכול עם החברה.

אני אפילו לא יודע איך להסביר אני פשוט מרגיש מבולבל ומבוזבז...

אני מרגיש שהאופי שלי נהרס ושנהייתי בנאדם אינטרסנט ומגעיל וזה מגעיל את עצמי... בנוסף לכך הבעיה שיש לי לפעמים עם לבלוע מילים ולהסתכל לאנשים בעיניים משגעת אותי.

במקום זה אני חושב שאתה צריך למצוא לך מסגרת שאתה אוהב ואז שאר הדברים כבר יבואו מעצמם...

ד"א איך שאני מכיר אותו הוא אחד שאוהב לשאול לאלף דעות, אז הסיכוי שהוא רשם את זה בעוד פורום דיי גדול.