משיחה עם הרופאה שלי מתברר שאין בדיקת דם או משהו שיכולה לאשר אם גם אני
אסבול מהתופעה, רק בבדיקת אולטרה-סאונד, אם וכאשר יתפתח גידול.

להלן תגובתי ותגובת בני דודי לידיעה;

שסבתא שלי הלכה לעולמה בגיל 45, וכן זכיתי לראות אותה עד גיל 3 , והסרטן שהיה לה, היה בכיבה ובמעיים , משמע?
הצרכים שלה יצאו דרך הפה, אמא שלי ניקתה לה את זה כל יום מחדש, שמרה ודאגה עליה כמו שדואגים לאמא.
תנסה רק לחשוב מה זה לנקות לאמא שלך את הצרכים מהפה, ואח"כ תתחיל לחשוב מה אם עוד 40 שנה.

אתה עדיין ילד, אבל זה בסדר, עדיף שתלמד מאמת של אנשים אחרים ותבין, מאשר שתחווה על בשרך דברים כאלה.

גם סבא שלי זיכרונו לברכה הלך בגיל 49 ממחלת הסרטן, בכל הגוף.

שניהם עישנו בצורה חולנית , אז אני? בתור דור המשך, מה אני אגיד?

אין לי טעם לחיים? זהו אני אבוד?

לא.

אנחנו כאן ועכשיו, ברגע זה, מה שכתבת לפני רגע היה לפני רגע, ונשאר שם, מה שיהיה עוד רגע שתראה את התגובה הזאת, ותתחיל לקרוא אותה, זה ההווה,
וברגע שתנסה לקלוט מפה משהו, אולי גם תבין משהו לעתיד.