היום אני בן 20 .. בצבא והגעתי למסקנה שפשוט אני לא רואה סיבה לקום
בבוקר .. אחד החברים הכי טובים שלי נפטר לפני חודשיים וכתוצאה מכך
כל החברים די התנתקו אחד מהשני כל אחד שקוע בבוץ שלו ובעיקר בטראומה
כי הכל קרה כלכך מהר .. בנוסף לכל זה לצערי בגלל הצבא הייתי חייב להפסיק
לעבוד וכשאין הכנסה הכל נהיה קשה יותר ..
התחלתי לעבוד כרגע אצל מישהו שהוא בן אדם סופר בעייתי ונורא קשה לעבוד
איתו (תחום הגראפיקה) ופשוט אני סובל במקום לעשות את מה שאני אוהב ,
אין לי חברה .. וגם בנות לא מעוניינות בי אני לא כזה שפיץ עם בחורות
וגם אף פעם לא הייתי אני מרגיש שאני לבד וכל פעם דוחים אותי כאילו הכל פועל נגדי
פשוט תקופה מגעילה אני לא מצליח לצאת מזה או ,לשפר משהו , מבחינה
נפשית אני פשוט עייף ולא רגוע רציתי ללכת לקב"ן שינסה לעזור לי
אבל בגלל שאני עושה תפקיד די משמעותי שאחרי הצבא אני אוכל להתקדם
בו מאוד (חברה ביטחונית) המפקד שלי אמר לי שבמידה ואני הולך אני יכול
לשכוח אחרי זה מהעבודה הזאת ...

פשוט לא יודע איפה לקבור את עצמי :(

אני זוכר שאני הייתי בצבא, סבתא שלי, שאני מאוד קשור אליה, נפטרה.
הייתי בדכאון ובכיתי מלא, הצבא עשה לי חיים קשים וביקש כבר יומיים אחרי שהיא נפטרה שאני אחזור. הלכתי איתם ראש בראש וכמעט הגעתי למצב שסירבתי פקודה. בכל מקרה הסיפור עצמו לא חשוב, מה שאני מנסה להגיד זה שאתה חייב לדעת ולהבין שהרגשה תשתפר.

אין ספק שהמצב שלך לא פשוט, אבל אתה יכול לראות איך אתה מוציא ממנו את המיטב ועובר אותו.
בסופו של דבר, זאת תקופה בחיים, ואתה לא תשאר בה לנצח.

נתחיל מהצבא:
אני מניח שנשארה לך בערך שנה לשירות הצבאי. אני אומר לך מהיכרות עם מקרה דומה, אל תצא מהצבא בשום פנים ואופן. זה לא נראה טוב בשום מקום, מה עוד שאתה בתפקיד טוב שיכול לתרום לך לעתיד המקצועי שלך.
אתה יכול ללכת לקב"ן, לספר לו על מה שעובר עליך.
בשביל זה הוא שם, בשביל לשמוע מה שיש לך על הלב ולייעץ לך מה הדרך הכי טובה לצאת מאותו מצב.
אני מאמין שאם הקב"ן מספיק מקצועי ויהיה לך חיבור טוב איתו אתה תוכל להגיע לתוצאות מהר מאוד.

לגבי העבודה:
לדעתי, לא משנה מה מצבך הכלכלי, אין סיבה לעבוד במקום שאתה סובל בו.
כמובן שיחד עם זאת אני לא ממליץ לעזוב לפני שאתה מוצא משהו אחר.
אני אולי הייתי הולך לדבר עם הבוס ומנסה ללבן את העניינים, אבל אתה מכיר אותו יותר טוב ממני ואתה יכול להחליט לבד אם הוא שווה שיחה או שלא.

לגבי זוגיות:
שמע אני כמוך. הייתי ביישן, בטחון עצמי לא גבוה במיוחד, וזה דפק אותי לא מעט בחיים.
היום אני כבר 5 שנים עם חברה, יותר נכון ארוסה.

הכל יחסי בחיים. תכניס לחיים שלך פרספקטיבה ותבין שקודם כל אתה לא לבד.
הרבה אנשים נמצאים במצב חרא כזה או אחר, ומה שאתה עובר הרבה אחרים עברו יעברו.
דבר שני, שוב אני אומר, להבין שהמצב הזה הוא ז-מ-נ-י!
הכל יעבור, סמוך עליי. אני הייתי במצבים חרא כל כך שחשבתי שאני בבור הכי עמוק ואין מי שיציל אותי.
אבל באמת מהכל יוצאים. אתה עדיין במסגרת צבאית, אתה זכאי לטיפול נפשי אם יש לך בעיות של דכאון או סתם חוסר חשק לעשות דברים.
אל תפחד ללכת לקב"ן ואל תדאג ממה שהמפקדים/חברים יחשבו עליך, אם בכלל.

אני לא יכול לתת לך יותר מדי טיפים איך להשתפר בחיים, כי תבין דבר פשוט, אתה לא לבד, אתה ועוד המון המון אנשים חיים יום יום באותה הרגשה כמו שלך, תכניס גם אותי בין האנשים האלה, יש רק בעיה אחת, אנחנו אף פעם לא אומרים מה הבעיה אצלנו, לא בגלל שאנחנו לא מודעים, פשוט נוח לנו להיות בדיכאון, נוח לנו להגיד ששום בחורה לא זורקת לכיוון שלנו, נוח לנו להגיד שכרגע כלום לא הולך...

קודם כל תתחיל בזה שתקבל את המצב שאתה נמצא בו, אני לא מאמין בדיכאון, המצב הנוכחי שלך הוא שאתה סה"כ נמצא במקום שלא נעים לך לעבוד בו, ולא הולך לך עם בנות (וואלה לא יודע אם זאת בעיה, חרא של דבר)...סתם זה באמת לא כזה נורא...

לחיות עם הבעיה יהיה לך לא קל, תחשוב על הסבל שאתה גורם לעצמך, על הסחבת שתהיה לך ממקום למקום בצבא עד שתצא על נפשי, על הבושה שתרגיש אחרי זה כשתספר לאנשים שיצאת על נפשי...

תתחיל לאהוב את עצמך באמת, זה המשפט היחידי שיוצא לי עכשיו ונשמע נורמלי, תנצל את המסגרת של הצבא כדי לנסות כן להתחבר עם אנשים חדשים, אולי אפילו להכיר מישהי..

ברגע שתצא מהצבא אתה תכנס למסגרת עוד יותר מבודדת, אתה גם בטח לא תרגיש שלם עם עצמך.

תן לעצמך הזדמנות, וואלה אנחנו קצת דפוקים מה לעשות, אבל בטח שלא מגיע לך לסבול...

אני רואה שאתה בחור מוכשר ( עובד בתחום גרפיקה , וגם עושה תפקיד משמעותי בצבא ז"א שיש לך מה להציע ..
תתעודד ותראה שהתחושה היא נקודתית ואני בטוחה שהרגשה זו תחלוף

אתה באמת לא לבד ואתה יכול לפנות גם אלי .. אם אתה צריך עזרה

אגב יש לך אישור עבודה בהיותך חייל ? אולי אפשר לעזור לך במקום עבודה אחר עם אישור כי זה בעיה להעסיק חיילים ללא אישור עבודה.

לגבי קב"ן או ייעוץ פסיכולוגי, אין שום גורם בעולם שיוכל למנוע ממך ייעוץ שכזה, אם אתה מרגיש שאתה חייב את זה לך על זה! כי הבריאות שלך והשקט הנפשי זה מעל לכל! בזמן השירות שלי הכרתי בחורה שהייתה במצב ממש דיכאוני ובזכות הקבן והיעוץ שהיא קיבלה כיום הבחורה מלאת חיוכים, נשואה ומאושרת מתמיד! וזו אחת שהלכה ע"ב קבוע כמעט כל שבוע לקב"ן וזה לא פגע במקצוע שלה (תוכניתנית) והיא עובדת ומנהלת חיים רגילים לגמרי!

אז אחינו היקר, תחשוב חיובי, עשה את כל מה שאתה חושב שאתה צריך רק בשביל שיטב לך! לגבי בנות וכל זה - אל תתבאס, גיל 20 זה ממש לא גיל שאפשר להתבאס ממחסור בהצלחות עם בנות, אתה עוד צעיר, אתה עוד תלמד איך להתנהל עם בנות ולפעמים גם להיות דומיננטי ואנוכי ע"מ לגרום לבחורות להתעניין בך, תאמין לי שלא חסר דרכים וגם מידע בנושא.. אל תתן לזה משקל גדול מדי כרגע בחיים, גם אם רוב החבר'ה בגילך מספרים שההישגים שלהם עם בנות המין היפה ממש מרשימים, חצי מהם מדברים בולשיט! חוץ מזה שלכל אחד בחיים יש קצב התקדמות משלו ולא כולם עושים את הדברים בצורה זהה לאחרים.

הצבא היא תקופה קשה.. הכל נראה בצבא קשה יותר.. המערכת מתישה אותך
המקרה עם חבר שלך גמר עלייך סופית מבחינה נפשית..