אני בן 30 נשוי עם ילד, עובד בעבודה מסויימת כבר כמה שנים.
לפני 9 חודשים הגיעה סטודנטית, ילדה טובה ויפה מבית טוב, בת 21, לעבודה זמנית לצוות שמקביל לצוות שלי.
בימים הראשונים שהיא התחילה, היא בכלל לא משכה את תשומת הלב שלי, גם עצם היותי נשוי וגם כי היא לא הטעם שלי ביופי, למרות שכל החבר'ה שלי בעבודה הגדירו אותה כמדהימה, יפהפיה, דוגמנית וכו'...
עברו כמה ימים בהם ישבנו בהפסקות יחד, הסתבר שיש לה גם חבר צמוד חזק כבר 4 שנים.
אבל שוב, זה משהו שלא נגע בי בכלל, לא ראיתי בה יופי שמשך אותי חוץ מגוף באמת של דוגמנית.

עברו חודשיים, המשכנו לשבת בהפסקות ולצאת לארוחות צהריים יחד עם חברים מהצוות.
אחרי 3 חודשים שהיא אצלנו, ציוותו אותי לצוות שהיא עבדה בו והתחלנו לדבר דברים שטחיים ביננו.
זה נעשה מסיבי מיום ליום.
אחרי חודש שוב עברתי לצוות שלי והכל היה בסדר ורגיל.
כעבור חודש נוסף, כלומר כבר חמישה חודשים ציוותו אותי קבוע לצוות שלה.
כבר היינו הולכים כל יום לאכול ביחד, מדברים בהפסקות הרבה.
התחלתי להקשר אליה מאוד בתור ידיד.
הרגשתי שמיום ליום אנחנו מתקרבים בתור ידידים ואולי קצת מעבר.
לא מבין איך זה קורה, אבל יודע שזה חד כיווני וברור שהיא לא חושבת כמוני, הרי יש לה חבר והיא מאוהבת בו.
מאיזשהי סיבה, רציתי לבחון את התגובה שלה והתחלתי להחמיא לחברות שנהיו לה בעבודה.
התגובה שלה לא איחרה לבוא, למה אני מחמיא להן ולא לה.
היה מתח, כבר הרגשתי אותו.
אבל לא חשבתי לשנייה שיש פה משהו, סתם משחק שלי.
התחילו לצוץ מצבים שאני אומר לה שהיא יפה וחבל שאני נשוי.
לא מבין מאיפה בא לי פתאום הכל.
התחלתי פשוט להרגיש משהו אליה, לא ברור לא מובן.
היה מתח, החמאתי ככה בעוקצנות, אבל הכל היה בקטע של ידידות פלוס.
היא רמזה לי כמה פעמים שאני סתם אומר לה, הרי יש לי משפחה, האהבה שלי חד כיוונית אפלטונית.
לפני כשבועיים הייתה מסיבה בעבודה.
היא הגיעה, אבל הרגשתי שהיא מתרחקת ממני ולא מעוניינת להתקרב יותר מדי ולרקוד איתי, רק בקושי כשרקדתי עם חברים אחרים.
היא שלחה הודעה ב1 בלילה אחרי המסיבה ואמרה שהיה נחמד וזה.
אמרתי לה שבשבילי לא.
היא שאלה מה קרה?
אמרתי לה שזה לא בסדר שהיא נעלמה כל הערב.
היא אמרה שהיא לא נעלמה ולא יודעת על מה אני מדבר.
למחרת בעבודה לא דיברתי איתה.
הרגשתי מבולבל.
הרגשתי מגוחך.
חשבתי שאני מדמיין ואני חי בסרט רע, הכל חרא.
עבר עוד יום.
היא רשמה לי בבוקר הודעה שהיא לא מבינה מה קרה לי.
רשמתי לה משפט אחד: אני מוריד איתך הילוך, אין לי כח למשחקים.
למחרת זה קרה.
היא אמרה לי שהיא לא בטוחה שהיא הייתה צריכה לספר לי, אבל היא חושבת עליי 24/7.
בדיוק כל מה שאני מרגיש אליה חודשים, היא מרגישה ואפילו הרבה יותר ממה שאני יכול לדמיין.
היא רוצה לעצור הכל ושזה רק יגמר ושהיא לא תרגיש כלום יותר.
יש לה חבר בבית, היא לא מרגישה נוח שהיא כל הזמן חושבת עליי.
היא שברה אותי לגזרים. לא היה לי אוויר.
זה היה סופש ולא דיברנו יותר מדי אחרי השיחה הזו.
מיותר לציין שעבר עליי סופש גיהנום.
היא לא זזה לי לעשירית שנייה מהראש.
כל דבר הזכיר לי אותה.
הרגשתי חי מת, המוח שלי נמחק.
הגיע יום ראשון (בדיוק לפני שבוע).
לא ידעתי איך לדבר איתה.
הרגשתי שחייב להיות פתרון.
התחלנו לדבר פה ושם.
עבר יום-יומיים, הרגשתי שהרגש לא עובר, אני עכשיו כנראה כבר מאוהב בה יותר. מה עושים?
פשוו אמרתי לה שאני לא יכול להמשיך עם זה ושאני מאוהב בה ושהיא מדהימה.
היא ביקשה שאני לא אחמיא לה, היא רק מרגישה רע עם זה.
בימים האחרונים המצב חזר להיות כמו אז, בלי אזכורים לנושא בכוונה. הכל כאילו כרגיל.
שאלתי אותה אתמול אם אחרי שבוע משהו השתנה? האם כבר ירד הרגש בעקבות זה שאני לא מחמיא לה ולא אומר לה שום דבר שידליק אותה.
היא אמרה שלא, אפילו לא בקצת. רק קשה לה יותר והיא לא מצליחה להוציא אותי מהראש שלה. סיפרה אפילו שחולמת עליי בלילה וזה נהיה כבר מטורף.
היא טסה לחול עם חבר שלה לחודש בעוד 3 שבועות, היא חושבת שזה יעזור לה.
אבל סיפרה לי על שיר שמדבר על מישהי שנוסעת רחוק כדי לשכוח, אבל הוא צוחק ואומר לה שהיא לא תשכח. לא יודע איזה שיר זה, לא מכיר.
בדצמבר היא מסיימת את התפקיד שלה ועוזבת.
היא גם גרה רחוק ממני, אמרה שאז גם תמחוק אותי מהפיס כדי שזה יהיה נתק מוחלט.

בכל אופן, לדעתי? זה סתם CRUSH רגעי שיעבור עם הזמן...
היא בת 21
אתה בן 30.
זה לא הפרש כזה מטורף, אבל אתה כבר נשוי!
היא לא מחפשת להתחתן בכלל בזמן הקרוב אני מניח...

זה לא סיטואציה שבה אתה מתגרש מאישתך ואחרי שנה מתחתן עם הבחורה הזאתי...

בכל אופן, הרבה פעמים אומרים "תחשוב על הילדים"
אז לא.. אני לא חושב שאתה צריך להשאר בקשר ולסבול שארית חייך רק בשביל "הילדים".
זה החיים שלך, וחיים רק פעם אחת!
אין סיבה שתקריב את שלך בשביל מישהו אחר ותסבול כל שאר החיים רק בשביל הילד שלך.

א-ב-ל, אם כיף לך עם אישתך, אז זה סיפור אחר, ואתה צריך פשוט להתנתק מהבחורה הזאת ולזכור שיש לך אישה וילד בבית.

אתה בבועה כרגע בגלל ההיא מהעבודה ורק אחרי שהיא תעזוב ולא תהיה איתה בקשר תוכל לראות מה קורה איתך.. לדעתי תתרחק ממנה בעבודה כמה שיותר..

תחושת הבטן שלי, לפי זה שאפילו לא טרחת להזכיר אותה, נראה שזה לא רק שאתה נמשך/"מאוהב" בבת ה-21, אלא גם אתה כבר לא נמשך לאשתך ואולי אפילו נמאס לך ממנה.

לפי דעתי קודם תבין מה קורה בבית ואז בכלל תבין מה קורה עם הבחורה.
אחרת, בעיניי זו תהיה נטו התנהגות של מוג לב.

אם אשתך חשובה לך, תצטרך לעבוד ולשקם את היחסים בינכם.
אם אתה סובל, לא אוהב את אשתך ומוכן לפרק את המשפחה לבחורה שהכרת, תעשה מה שנראה לך לעשות.

במקום זה, תתרחק ממנה כמה שאתה יכול, כמה שאתה חושב שזה קשה ומבלבל, ככה זה באמת קל ואפשרי. אתה מתנדנד בחוסר וודאות הזאת של "מה היה קורה אם..."
שזה מסבך אותך עוד יותר כי הרי לא היה קורה כלום. זאת סתם פנטזיה.

ועוד דבר: קח את אשתך היקרה לחופשה בהפתעה לאיזה צימר סופשבוע, תנסה להדליק קצת יותר את האש, אתה תראה שזה יעשה לך רק טוב, ושלא סתם בחרת דווקא איתה להתחתן, ושהבחורה השנייה זה רק פלירטוט ופנטזיה שקיימת לכל גבר ממוצע אחר.

אתה לא צריך לעשות כלום, אתה בחור נשוי, אבא. כאן נגמר הסיפור.

המצב שאתה מתאר קורה ויש מצב טוב שגם יקרה בעתיד אם לא תשים לעצמך קווים ברורים מאוד, כבר מהרגע הראשון. ברגע שאתה רואה שקשר מסויים הופך להיות יותר מהמטרה שלו "ידידות של עבודה" אתה צריך לחתוך את הקשר הזה.
אם זה לבקש לעבור צוות \ לעבור צוות בעצמך \ לא להתייחס לאותה הבחורה מעבר למה שאתה חייב, גם אם לפעמים תצא "סנוג \ מגעיל" זה עדיף מאשר להגיע למצב שאתה מגיע.

אם הייתי במצב שלך הייתי קודם כל מבקש לא לעבוד איתה יותר בצוות, אחרי חודש חודשיים תראה שכבר ירד לך ממנה ולא תבין מה הייתה המשיכה הזאת.

אחרי הכל זה טבעי שתמשך למישהי שנראת טוב, שיש לה אופי טוב גם אם אתה נשוי ולא עושה את זה בכוונה. לכן צריך כבר מההתחלה למנוע את הדברים האלה.

היה לי פעם קטע שלמדתי לתקופת מבחנים עם מישהי מותק, גם נראת טוב וגם אופי טוב. תקופה של חודשיים שכל יום דברנו בסקייפ המון. לה באותו הזמן היה חבר בחול, חברה שלי למדה בבאר שבע ונפגשנו רק בסופשים.

התחילו להתפתח רגשות וזה דבר טבעי, ישר אחרי תקופת המבחנים התחלתי לנתק את הקשר לשלום שלום בתקופת הלימודים ומאז אמרתי לעצמי שפעם הבאה או שאני לומד למבחנים עם גבר, או שאני לומד עם בחורה שלא נראת טוב.

בקיצור מה שקורה לך קורה לכל אחד, ולכן גם יש גברים ונשים שבוגדים\ות במיוחד אם הקשר בבית לא טוב. אני מציע לך להתחיל למנוע מפגש עם הבחורה ותראה שתוך חודש חודשיים כל הרגשות יעברו והכל יחזור להיות רגיל.

לפי דעתי אתה צריך להיות גבר ולהחליט. כמו שאני יודע שלא תפרק את הנישואין שלך, ובטח לא בשביל איזו פרגית שאתה לא יודע אפילו מה השם האמצעי שלה, נשארנו רק עם אופציה אחת.
ההחלטה שלך צריכה לבוא מבפנים, וההחלטה הנכונה לפי דעתי היא לשחרר את היחסים איתה ולשחרר את המחשבות עליה ובכללי להוציא את כל הסיפור הזה מהחיים שלך, וכמה שיותר מהר.

יכול להיות שתחיה כל החיים שלך בהרגשה של החמצה. אספר לך סיפור קטן משל עצמי, שאני לא בטוח כרגע אם סיפרתי לך או לא.

לפני כשנה וחצי, הכרתי בצורה הזויה ובסיטואציה הזויה, בן אדם שהיה עם אופי זהה לשלי בצורה פשוט חריגה ולא היגיונית. יש שיקראו לזה נפש תאומה, יש שיקראו לזה צירוף מקרים הזוי של שני אנשים דומים מאוד שנפגשים, אבל בשורה התחתונה היא הייתה העתק מושלם ומדהים של האופי, התחביבים שלי, צורת ההתבטאות שלי ותחומי העניין שלי. כמו שכבר הבנת העניין היה נפיץ בכל קנה מידה וכמובן שהעסק התגלגל למערכת יחסים כמו אש בשדה קוצים.

מה עשיתי עם זה? ובכן, וויתרתי על זה. כי היה לי משהו שקרץ לי קצת יותר באותה התקופה. המשהו הזה התגלה כאהבה גדולה שאני איתה עד היום. האם אני מרגיש החמצה? אני לא חושב. לא.
האם הייתי יכול להבטיח שהמערכת יחסים שלי איתה תתפתח לאהבה גדולה וענקית שהייתה נמשכת עד סוף העולם? אולי. ואולי לא. אבל כמו שאמרתי, זה הימור ששמתי בצד. האם אני חי בהרגשת החמצה? לא.
תמיד תהיה לי את ההרגשה שהייתי צריך לחקור עוד בנושא, לתת לעניין הזה הזדמנות נוספת, לוודא עד הסוף שבאמת הכל מגניב ומושך כמו שהוא נראה מבחוץ, אבל בפועל? החיים האלו קצרים מדיי בשביל לאכול את הכל. חייבים לעשות בחירות.

כמובן שיש לך את האופציה השנייה, תמיד. האופציה של רומן מהצד. האם אתה רוצה להיכנס לזה?
שמע, כמישהו שיש לו קצת ניסיון בנושא, ההבדל בין 0 ל-1 הוא אינסוף, ההבדל בין 1 ל-2 הוא 1.
זאת אומרת שעד הפעם הראשונה המון המון תהליכים קורים, המון המון הידרדרות מוסרית. מכאן והלאה הכל קל יותר. וזהו הבעיה. אתה לא רוצה להיכנס לזה.

בוא נסתכל על זה רגע בצורה יותר כוללת וגדולה. יש לך חיים טובים מאוד בסך של הכל. חמסה חמסה חמסה.
יש לך אישה טובה ויפה שאתה אוהב, יש לך בית במקום שבו רצית, יש לך ילד קסום שגדל להיות נסיך קטן, ומחכים לך עוד הרבה דברים טובים בדרך. תתרכז בהם, זה ייתן לך כוח. אל תיתן למסלול שכיוונת את עצמך להיכשל בגלל גחמה זמנית.
אתה בכל תקופה מוכיח לעצמך כמה שאתה חזק וכמה שכשרצית מאוד אז הגשמת. לך במסלול הזה.

דבר שני שהיה לי עצוב זה המהירות של אנשים להגיב לך להתגרש. וכל הכבוד לך שאתה מבין שזה ממש ממש לא הפתרון.
הבעיה בדור שלנו זה שאנחנו רגילים שהכל כלכך זול. כשמשהו מתקלקל- קונים חדש, זה יותר זול מלתקן! אבל מערכות יחסים זה לא ככה! על אחת כמה וכמה כשנשואים.
על זוגיות צריך לעבוד, ולתקן כשמשהו מתקלקל. או נשבר. לא עוזבים כלכך מהר. הסיבה היחידה לדעתי לפרידה זה בגידה וגם אז לא בטוח.... יש מצבים נדירים שזה נסלח ואפשר לבלוע ולהתגבר. אבל שיעמום? ריבים קטנים ומטופשים? ממש לא. נשארים ועובדים ונותנים ומחזקים את הקשר.

ואל תשכח שיש ילד בתמונה.

בקיצור, מה שאתה צריך לעשות זה לא קשור לדברים חיצוניים. זה קשור חעצמך פנימה. תתאהב באשתך מחדש, קח אותה לאנשהו ותתפנקו, תנסו לשחזר את הימים היפים שלפני הילד, השגרה העבודה והשיעמום... תתאהב בה! היא הבת זוג האוהבת שלך והאמא של הילד שלך! תתנהג אליה בהתאם. מגיע לה. תשכח מהילדה המפגרת הזאת, שברוב חוצפתה מפתחת קשר עם גבר תפוס. מגעיל אותי שיש נשים שלא מפריע להן לפלרטט "בתמימות". הצומי שהיא רצתה הגיע למקומות שהיא לא חשבה שיגיעו וסיבכו את שניכם. שתלך לדרכה ואתה תחזור לחיים שלך.