אמא שלי עבדה 12 שנה בגן ילדים של רשת מתנסים, ולפני כמה שנים היתה לה תאונת עבודה שגרמה לה לנזק בלתי הפיך ביד, היא סחבה עם זה עוד כמה שנים
עד שלפני שנה אחרי שהמצב של היד שלה עוד יותר הדרדר, הפסיקה לעבוד והביאה מכתב מרופא תעסוקתי שחייבים לתת לה עבודה קלה יותר, המעסיק כמובן לא הסכים לתת לה את זה ולא הסכים גם לפטר אותה.

בקיצור אחרי הרבה ריבים ובלגאן היא קיבלה פיצוים אבל כמובן גם בזה עשו לה בעיות ולא הביאו לה הכל (בקושי 50 אלף) ועכשיו הגשנו תביעה מולם.

עכשיו המצב הוא שאין לה כסף (חצי מהפיצוים הלכו לחובות) היא יושבת בבית מחכה לתהליכים משפטים שיקחו לפחות שנה, היא לא זכאית לקבל כסף מביטוח לאומי (גם בתהליכי תביעה שהסיכוים לא טובים), ושום מקום לא יקבל אותה לעבודה בגיל 50, גם בעבודות שהם לא פיזיות פשוט אין, במיוחד שאנחנו גרים בנתיבות שגם ככה אין הרבה תעסוקה שם חוץ מעסקים.
אפילו עבודה של 6-5 שעות לא מצאתי לה.

בקיצור לא יודע מה לעשות, היא בדיכאון ולא יוצאת מזה, אני בנתיים תומך בה שזה די קשה עם משכורת של 5 אלף, גם הפנסיה שלה נפגעת והיא אפילו לא זכאית לקבל הבטלה (כי המעסיק שלה משך אותה שנה עד שהביא לה מכתב פיטורים), פנינו גם לעיריה ולראש העיר שיעזור, כמובן אף אחד לא מתייחס וכל הזמן דוחים לה את הפגישות, המצב שאישה בת 50 הפכה להיות מובטלת וחצי נכה ואין מי שיעזור לה לא מעניין אותם, באמת שאין עם מי לדבר.

יש למישהו הצעות מה לעשות ? אני כבר התיאשתי...

מבחינת הדיכאון - הייתי ממליץ לנסות לצאת מהבית גם אם לא למטרת עבודה.
אני מניח שיש דיי הרבה מקומות שאפשר להתנדב בהם למען הקהילה, הייתי ממליץ ללכת למקומות כאלה לפחות בתור התחלה. אח"כ כשהמצב ישתפר מבחינה נפשית (יציאה מדיכאון זמני) אפשר לנסות לחפש עבודה. אבל הדבר הכי חשוב בתור התחלה זה פשוט לצאת מהבית, זה לא בריא וזה עושה לא טוב לבנאדם במיוחד לאדם שהיה רגיל כל החיים שלו לעבוד, ולפי מה שאני מבין ממך אמא שלך לא בדיוק מסוג הנשים שישבו בבית.