ערכתי לאחרונה בתאריך 05.08.13 בשעה 23:28 בברכה, alontu
במחאה החברתית כולם יצאו לרחובות (חוץ ממני כנראה) כדי לצעוק שבר אבל תמיד אמרו כמו פרס "כן ולא". כולם רוצים להינות משירותים ממשלתיים בהיקפים עצומים - "שהמדינה תדאג", מצד אחד, ומהצד השני מתלוננים על נטל המס האדיר שיש במדינת ישראל. מצד אחד מתלוננים על פיגור ובו בזמן מעודדים העלאת המס והגדלת הגירעון שמעכבים את הצמיחה. מצד אחד רוצים הורדת ריבית כדי שיהיה יותר קל לקחת משכנתא ובאותו הזמן מתלוננים על האינפלציה ויוקר המחיה.אז צריך להיות כנים - אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאירה שלימה. הכלכלה הישראלית מתמודדת בהצלחה רבה עם אתגרים שמדינות אחרות (שאנחנו מאוד אוהבים להשוות אותנו אליהן) לא מתמודדות איתן. אין כוונתי רק למצה הבטחוני (מדובר בחלק ניכר מההוצאה הממשלתית אבל לא גורם מעצב מדיניות). בראש ובראשונה, יש בישראל ציבור גדול מאוד שלא משתתף באותה מערכת כלכלית מחד ונהנה מביטוח לאומי מאידך. עקב כך, הוא גם סובל מקיפוח עצום בתחום האשראי ודברים נוספים. כל זאת משום שמדינת ישראל מחליטה באופן עקבי שלא להחיל את החוק על היישובים הערביים וכן, הערבים השלימו עם כך ומקיימים שוק שחור נפרד בגודל עצום. כמו כן, יש את הציבור החרדי שחי בחלקו, במידה רבה בעוני מתוך בחירה בשל הרצון להגדיל את המשפחה ככל הניתן. יתר על כן, מבנה המשק הישראלי אינו חזק כפי שניתן לחשוב, הוא בנוי ברובו על מסחר ורק מיעוטו על תעשייה - זוהי בעיה רצינית.
החסמים הבירוקרטיים בישראל הם נוראיים ואלו בין השאר תוצאה של מערכת מסורתית ששרדה מימי מפא"י שהעובדים בה לוקחים על עצמם כלל של היאחזות בקרנות המזבח ויעילות או כבוד לעבודה, היא הדבר האחרון בסדר העדיפויות שלהם. כל מי שמנסה לצאת כנגד אותם חסמים, זוכה שיועלה על המוקד בטענות של פגיעה בזכויות עובדים או בקשירת קשרי הון שלטון.
כל מי שרוצה לחיות עם הדיסוננס הזה, לא יכול לצפות לגדולות ונצורות מאף ממשלה. ההצלחה של הכלכלה הישראלית היום היא במידה רבה תוצאה של הרפורמות שנתניהו היה מסוגל לעשות כלא היה אף אחד שהיה מוכן ללכלך את ידיו ואריק שרון בחכמתו הרבה, חפר לנתניהו את אותו בור פוליטי ודחקו פנימה. מאז אנו עדים לתהליך של סיאוב שעלול להביא אותנו אל המשבר הבא במוקדם או במאוחר. מדינת ישראל צריכה להשתחרר מהעקבות הסוציאליסטיים שלה או לחילופין, לחיות בסוציאל דמוקרטיה בהשלמה של האזרחים כשהם מבינים את המחיר הכבד ומוכנים לצנע.
הכיוון לדעתי מאוד ברור, חייבים בהורדת מיסוי ובפישוטו, החלת הריבונות על כל שטח מדינת ישראל כך שחוק יהא חוק ועידוד התעשייה שהיא היא הקטר האמיתי של הכלכלה (עם כל הכבוד להייטק). יש עוד בעיות רבות אך אלו המרכזיות.
בנוע לדיור - גם כאן הבירוקרטיה היא שתוקעת דברים רבים אבל שוב, מי שמפיל פעם אחר פעם רפורמות במנהל מקרקעי ישראל, שהוא החול במכלול של כל הסיפור, זה אותו צד שצועק חמס כשמנסים להוריד מיסים או לייעל שירותים ממשלתיים. השוק יודע לאזן את עצמו וזה הדבר הנכון לו ביותר. האזרח גם צריך להבין שמי שרוצה לגור בגוש דן, עליו לשלם מחיר על כך, שהרי אין עתודות קרקע ואין זכות לאף אזרח "לגור בגוש דן", אלא היכן שמעותיו מאפשרים לו, ובתנאי שאלו אכן מאפשרים. המירכוז הוא גם צרה צרורה אך זאת לפעם אחרת.
התהליכים החיוניים תקועים משום שכל מי שמנסה להוליכם לפנים, דואגים אדומים ובריונים לשבש מהלכו ואלו, נהנים מתמיכה ציבורית לא מבוטלת.
אגב, עכשיו חזרתי מאירלנד, לא כזה זול שם ולא הייתי מתחלף עם המטבח שלהם לעולם, אולי אך לרגע קט אל לא לחיות עמו שום תקופה משמעותית מחיי.
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
Winner
צל"ש
מומחה
