ערכתי לאחרונה בתאריך 19.08.13 בשעה 00:50 בברכה, Sylver
בימים אלה אני מצוי בדילמה די קשה. אני בן 28 כבר וזמן רב לא עובד מסודר, אלא בעבודות מזדמנות של תיקוני מחשב, תמיכה מרחוק ושיעורים פרטיים במתמטיקה של תיכון. בקיצור, לא במצב האוטימלי של אנשים בגילי.המצב הזה ממש הפך אותי לנואש, באמת מיום ליום זה נהיה קשה יותר. אתה מרגיש שאין לך עתיד. למרות שזה לא הכי חכם, אני מסתכל על כל החברים שלי, במיוחד אלה שטיילתי איתם לפני 4-5 שנים טיול ארוך בדרא"מ והיום כולם עם תואר או נמצאים בשלבים האחרונים שלו, וכבר בדרך לטיול השני \ התחלת הקריירה שלהם.
איכשהו מכל הבאלגנים יצא שעד היום לא השלמתי אפילו סמסטר אחד של לימודים. שחזרתי מהטיול, השלמתי בגרויות אבל חתכו אותי באמצע בגלל כל מיני בעיות של טפסים והלכה המלגה ולא יכלתי יותר לשפר ל 5 יחל מתמטיקה או להוסיף 5 פיזיקה שהיו אמורות להיות לי עוד מהתיכון. אז עשיתי פסיכומטרי והתחלתי באקדמית, היה ממש דכאון שם ויצאתי או יותר נכון הוצאתי משם כי הייתי על תנאי. עשיתי שטות עם הפסיכומטרי דכאון הזה .. הוצאתי ציון גרוע ופטור מאנגלית.. לא טרחתי לעשות שוב למרות שידעתי שסתם חיפפתי ואני בנאדם שיכול להוציא קרוב ל 700. לא יודע באה לי שבזה בסוף 2010, תחילת 2011 ופשוט לא עשיתי שוב. חשבתי שאסתדר בלי.
הלכתי עכשיו לפתוחה.. וואלה זה לא כמו שחשבתי. נרשמתי לשני קורסים, עשיתי לא בשכל עם שני הקורסים שבחרתי ובסוף את שניהם לא עשיתי. הבעיה הכי גדולה זה שאני עדיין בבית.. אווירה די מחורבנת שההורים מזיינים לך ת'שכל בלי סוף. מצד אחד צודקים מצד שני אתה אומר.. אבל רגע אין לי אפילו עוד בסיס לצאת מהבית.. אבל זה לא ממש עוזר.
בכל אופן, יש לי חבר שעובד כמעט שנה במיקרוסופט והוא הציע לי לנסות להיכנס אצלם בתור תומך שירות ענן. אין לי מושג אם ייקחו אותי ומה אופי הג'וב אבל אם אני הולך על זה, סבבה יש לי עבודה שאפשר באמת להתפתח. עם זאת, אני עדיין חייב את התואר ואני לא רואה עתיד בלהיות שכיר, במיוחד לא במיקרוסופט בלי תואר. תואר במדמ"ח זה הדבר היחיד שמתאים לי וממנו אני רואה את עצמי מגיע לסטראטפים ועושה משהו רציני בחיים. אני לא יודע מה הגישה של אחרים אבל אני באמת לא בגישה של לחשוב על פנסיה וכאלה. אנחנו בעולם שהכל כל כך פתוח ונגיש.. דברים הופכים ויראלים בשניות, הצלחות הופכות למסחררות בקצב לא נורמלי. אז זה שם, אתה רק צריך לשלוח ויד ולתפוס את זה.
הבעיה זה שכל הסיטואציה הזאת פשוטה שמה אותך בין הפטיש לסדן. כל דבר שתעשה זה הימור, להבדיל מבנאדם בגיל 22-24 שעדיין יכול לעשות כאלה "הימורים".
מעניין אותי לשמוע את דעתכם, מה הייתם עושים במצב כזה.. אני לא יודע אגב, איך אפשר גם לעבוד וגם לעשות תואר מסובך כמו מדמ"ח. זה נראה לי קשה מאד ואני בנאדם סה"כ ריאלי, אני לא מאכיל את עצמי באשליות כמו שהרבה אנשים אחרים עושים "חושבים שזה קל". לגבי הפתוחה, אולי זה לא כל כך מתאים לי. מצד שני, לא רואה ברירה אחרת, מקום אחר שגם יהיה טוב וגם ויקבל אותי. הבעיה גם שאני לא רואה את עצמי בחיים "חוזר אחורה" ועושה פסיכומטרי,במיוחד לא אחרי שעשו כל מיני שינויים חדשים, או בגרויות שוב.
RANT OFF //