הנושא של "קנסות התחייבות" הוא נושא מורכב ולא "סגור" עד הסוף מבחינת החוק.חוק הגנת השכר קובע שאסור להטיל קנסות על עובדים - אלא אם יש חוק או הסכם קיבוצי שמאפשר את זה. אותו החוק מאפשר להוריד מהשכר "חוב קצוב ומוסכם". כדי שחוב יהיה קצוב ומוסכם העובד צריך להסכים, בכתב, שיש לו חוב כלפי המעביד ולהסכים לכמות החוב.
בכל הנוגע ל "קנסות התחייבות" - בית הדין לעבודה בודק לא מאשר או פוסל אותם בצורה אוטומטית. בית הדין לא מסכים למתן קנסות כאלה כדי "לקשור" את העובד למקום העבודה אלא כדי "להגן" על ההשקעה של המעביד שהשקיע כסף וזמן בהכשרת העובד.
כאשר עובד חותם על התחייבות לעבוד מספר מסוים של חודשים (12 חודשים ברוב המקרים), ומתפטר, או אפילו מפוטר, לפני כן, מוטל עליו קנס.
המעביד מתייחס להפסקת העבודה כאל “הפרת חוזה”. אבל לרוב הסיבה להתפטרות מוקדמת של העובד היא הפרת החוזה מצד המעביד: אי-תשלום שכר כחוק ו/או כמובטח, אי תשלום מלוא הזכויות המעוגנות בחוקי המגן (החזר הוצ’ נסיעה, דמי מחלה, גמול שעות נוספות), חיוב לעבוד שעות עבודה רבות מן המוסכם בחוזה, וכן הלאה. חוזה העבודה מחייב את שני הצדדים, ואם המעסיק לא מקיים את חלקו בהסכם אסור לו, על פי החוק, לקנוס את העובד על התפטרות המוקדמת.
כלומר על פניו נראה שרק אם יש הכשרה ארוכה או מסובכת או השקעה רבה בהכשרת העובד יש הצדקה מבחינת החוק (לכאורה!) לסיכום על קנס.
כלל לא בטוח שזה יעבור את מבחן בית הדין לעבודה.
אם יש התלבטות בנושא מצטרף להמלצה שלפני, בקשר לפניה לעו"ד לדיני עבודה.