בתקופה שבה רוב העובדים יגיעו לגיל הפנסיה עייפים ובעלי חסכונות מדולדלים, הבלוגר האמריקאי "מר שפם הכסף" מלמד את בני מעמד הביניים לחיות כאילו היו עניים ולשנות את סדר העדיפויות שלהם כדי להבטיח לעצמם חיים מספקים, שלוות נפש ומעל הכל — פרישה מוקדמת (מאוד)
(...)
פיט פגש אשה שהפכה לאשתו, והם למדו הנדסת מחשבים, היגרו לארצות הברית ועבדו בחברות היי־טק. "ברגע שהצלחנו לחסוך מספיק כסף והעיסוקים והתחביבים הרבים שלנו החלו להתנגש עם העבודה, עזבנו את המשרות 'האמיתיות' שלנו. העניין המשמעותי ביותר היה לידת בננו ב–2006". בסך הכל, טוען פיט, הוא עבד פחות מעשר שנים.מה שאיפשר לפיט ואשתו לעשות זאת היה העובדה שבמהלך עבודתם הם חסכו 65% מהכנסתם ואת החיסכון השקיעו בקרנות סל ושני בתים להשכרה. החוק של פיט לפרישה מוקדמת הוא פשוט: חשבו כמה אתם מוציאים בשנה. אם הצלחתם לחסוך את הסכום הזה כפול 25 — אתם מוכנים לפרוש ולתת לנכסים שלכם לעבוד עבורכם, בהנחה שתקבלו עליהם ריבית שנתית של כ–4%. "אם אתם יכולים לחסוך 50% מהנטו שלכם, תוכלו לפרוש לאחר קריירה של 17 שנים בסך הכל", אומר פיט. "אבל כל אחד יכול להרוויח מהגדלת החסכונות שלו: יותר עצמאות, פחות תלות בעבודה ובנייה של שולי ביטחון פיננסיים". ב–2013, לפי כתבה ב"ניו יורק מגזין", משפחת שפם המונה שלוש נפשות הוציאה 25,142 דולר — רק 10,000 דולר יותר ממשכורת שנתית של אמריקאי אחד המרוויח שכר מינימום.
למאמר המלא: http://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-1.2509227