אני עובד כל יום מ9 עד 18.
נוסע ברכבת, לוקח לי 42 דקות לכל צד, ועוד כמה דקות להגיע לתחנה, ולחכות לרכבת שתצא וכו'... בקיצור 8-19 אני לא בבית.אז בזמן שאני כן בבית, אני משתדל מאוד להיות עם הבת שלי. זה אומר לקום ב6 כל בוקר, להתקלח, להאכיל אותה, להלביש אותה, לקחת אותה לגן וכו'.. ואישתי מוציאה אותה מהגן, אני חוזר ב19, מקלח או מקלחים אותה ביחד, ארוחת ערב ולישון. אח"כ אני ואישתי מתפנים לעיסוקים הזוגיים והנפרדים שלנו.
ברור שבהתחלה זה קשה, וגם הילד קם בלילה, ובוכה, ולילות לבנים, וגזים, ושיניים וכו'... אבל הגוף והנפש מתרגלים, וככל שאתה איתו את יותר מתאהב בילד שלך והכל שווה את זה.
כמו כן יש לי יום בשבוע שאני יוצא מוקדם, ב15 מהעבודה, מגיע בזמן להוציא אותה מהגן ולהיות איתה בבית עד שאישתי חוזרת. אם זה מתאפשר לך בעבודה, זה מעולה, לבקש יום של לצאת מוקדם (תתחיל את זה מהלידה ולא מהגן, כדי שיתרגלו כבר מראש)
מעבר לזה, אתה לא הורה הראשון וכנראה לא האחרון. אתה תמצא את הדרך הנכונה להתסדר ולמצוא את הזמן להכל.
שיהיה במזל טוב!