בשנים האחרונות התקדמתי לכל מיני כיוונים מוזרים בחיים.
בין תפקידים בעבודה, בין השקעות שונות שהנפיקו רווחים כאלו או אחרים,
החיים הפרטיים שלי כמו תמיד התאזנו מול החיים המקצועיים שלי.
אלו שמכירים אותי מחוץ לפורום או פייסבוק יוכלו להעיד שאני לא אדם של גבולות,
הכל מעורבב בהכל, החיים ההם והאלו קשורים ושזורים אחד בשני כמו פרחי פרא ושיחי פרי,
המחשבה והיצירה הם כלי אחד שלא מכיר בשני ולא מתקיים לבד.לפני כמעט 7 שנים השקעתי בחברה שצמחה עם השנים לבושמן פנורמיק, מה שהייתה אז חברה קטנה ליצור ציוד פנורמי מקרנוב בצ'כיה - היום מחזיקה כנסי 360 בשיתוף עם גוגל, מייקרוסופט ומאות צלמים וחברות שונות.
בשנה שעברה יצאתי כמעט לחלוטין מניהול החברה, ה45% שלי צנחו ל15% וBUY OUT קניתי בית למשפחה שלי.
לפני 5 שנים הפסקתי לעבוד בעבור צוות שמוזינג של טיאטו והתחלתי בניית צוות ייעודי לתמיכה בAO, מה שהיה אז 4 אנשים שרצים ממקום למקום הפך ל60 אנשים שכוללים מהמוחות הטובים בחברה, אילוצי אגו ומריבות גרמו לי להידחף החוצה והיום אני מנהל רק חלק קטן מהפרויקט העצום שבניתי.
לפני 3 שנים בערך התחלתי להשכיר את בית הקפה שלי למישהו חיצוני בעבור רווח מזערי ביחס למה שהיה כשניהלתי אותו
בעצמי, מכרתי את כל הציוד מהמסעדה וסגרתי את החלק שלי בבניין עבור משרדים שנכנסו במקומי כמעט מיידית, ההרגשה
הייתה מצוינת כמעט מיידית, הלחץ והבלגן בראש ירדו ב25% ברגע שחתמתי על החוזה.
בשנה שעברה שמתי את Horef net group, שהייתה חברת LTD במצב קיפאון, סגרתי את כל החוזים מול מי שעבדו עבורי,
המנהלת חשבונות הייתה היחידה שנשארה וגם היא, ב1.7 השנה תעלם.
התעמקתי יותר ויותר בחיים ולאן הם לוקחים אותי ופחות ופחות במה יש לי בבנק ובאיזה רכב אני נוהג ואיזה פלאפון יש לי בכיס.
התחלתי לגדל ירקות בגינה, לקחת הליכות ביער בלי שום מכשיר אלקטרוני עלי.
התחלתי פליאו והפסקתי והתחלתי שוב, הייתי צמחוני לחודשיים ויצאתי ל4 ימי ציד ביערות במרכז צ'כיה כשכל מה שהיה עלי זה
רובה נשיפה וחצים מהולים בחומר מרדים, סכין ומצפן.
לקחתי קורס בטיס ועזבתי אותו עבור קורס נגרות ועזבתי אותו עבור בניית סטודיו לצילום.
סוג של משבר אמצע החיים בגיל 30, הרגשתי ועדיין מרגיש שהחיים שלי מבוזבזים, כל השערות הלבנות שצמחו לי מדאגות,
כל הכאבים המנטליים שחוויתי מחששות, כל האלכוהול והסיגריות שהכנסתי לגוף כדי לגרום לרעש בראש שלי להעלם - כל אלו
הם כלום ביחס למה שמחכה לי, למה שעוד יכול להגיע.
מעולם לא החשבתי את עצמי כאדם חכם או מישהו עם משהו אקסטרה, סיימתי עם התיכון בגיל 16, מעולם לא גויסתי לצה”ל,
אין לי שום לימודים גבוהים, שום תואר, שום כלום מעבר לתעודת קונדיטור מרוטה. סטטיסטית אני אמור להיות נתמך סעד
שחותם אבטלה ומגרד את הבטן בימים החמים בקיץ מול מסך מחשב בעבודה שלעולם תקדם אותי לשום מקום.
מעולם לא החשבתי את עצמי כאדם שמאמין באמת אחת, קראתי את הספרים הקדושים והמרכזיים מאות פעמים,
את התנ”ך ב3 שפות, את הקוראן ב2 שפות ואת הברית החדשה באחת ולא מצאתי תשובות לשאלות פונדמנטליות שרצות לי בראש.
לא וויתרתי, הייתי בהרצאות, שאלתי, התעמקתי וחקרתי.
מElon Musk (חבר משותף הבריג אותי לוועידה אתו וזכיתי לשאול כמה שאלות) ועד Deepak Chopra (שלקח 3900 שקל
להרצאה ואלו עם כרטיסי VIP זכו לדבר אתו אחרי) דרך מחזירי בתשובה, מומחים לZEN ורבנים וכמרים, ביקרתי גורוים, קראתי
ספרים ומאמרים. אין תשובה, לאף אחד, התחלתי להבין שכולנו בסופו של יום כלום מעבר לאבק קוסמי שנמצא על העולם הזה
לכמה דקות ונעלם הלאה ומפנה מקום לאבק חדש. ההבדל המהותי בין אבק לאבק הוא מי שמאמין שהוא יותר ומי שמסכים שהוא כלום מעבר.
מחר אני חוגג 31 ומסתכל אחורה ואני מרגיש פחד עצום, לא עשיתי כלום עם החיים שלי, יש לי אישה אוהבת ו2 ילדים שהם קסם
בלתי נגמר, לא חסר להם כלום, אני מספק להם את הכל ומעבר אבל אני מרגיש שאני קליפה, כלום מעבר לכלי לתחזוקת הדור
הבא ואם אני כזה זה אומר שהם, הילדים שלי, יהיו כאלו בסופו של דבר ואני רוצה להסביר להם שיש להם אולי 10 שנים לפני
שהם הופכים לקליפה שאני היום, שהם צריכים לדחוף ולעשות מהר לפני שיהיה מאוחר מידי. אבל אני לא מצליח.
בכל אופן, האשכול הזה נכתב כי אני לא אכתוב אותו בשום מקום אחר ועלה בי הצורך לשתף :|
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
Winner
צל"ש
מומחה
