מאתמולעל הבוקר דובל׳ה דיבר איתי על האש...
התעלמתי באלגנטיות...
והמשכתי באותו כיוון
עד שישראל עצר אותי ושלח אותי למפעל
לבדוק מה קורה עם המשלוח למחר
אחרי הרבה כאבי ראש ומשחקים
זרקו אותנו למחרתיים
בדרך לישראל אספתי צ׳ק ממיקו (מיקו אחר)
הגעתי
דיברנו על אה ועל דא
אני בטלויזיה עם הטניס
סיגל באה אלי מאחורה
עם המגשים ביד: מה קורה מסי... אתה בא לליאת?
מה יש אצל ליאת ... שאלתי
עושים על האש... ענתה
לא... לא יודע... לא נראה לי... עניתי ביובש
למה... תבוא... יהיה סבבה
לא יודע... לא בא לי...
טוב... אמרה והלכה
ישראל: חכי שניה... לכי תוציאי רגע מהארון עשיריה...
הלכה
הוציאה
הביאה
נתן לי חמישיה ואמר לי: ספור
ישראל: נו מה קורה... אתה מגיע...
מסי: לא יודע... יש שם הרבה אנשים?
ישראל: לא נראה לי
מסי: לא יודע... לא בא לי עכשיו לעבור אחד אחד ללחוץ ידיים ולחלק נשיקות
אלה מרוקאים אלה... זה לא צחוק 
ישראל: טוב אז תבוא רגע לשם
נוציא את הברגים מהBMW ונעביר אותם לאוטו שלך
העברנו ת׳ברגים...
וכמו שחשבתי... יותר מידי מכוניות ליד הבית של ליאת...
ישראל: נו אתה נכנס?
ואני מה זה מת מרעב...
הבטן עושה קוקוריקו
לקחתי אוויר
נשפתי
הסתכלתי עליו 10 שניות מאוד ארוכות
תוך שאני עושה כיווצוצים לא ברורים עם הפה של חוסר חשק
פתאום
נוחת עלי משמים המלאך גבריאל
כלומר המלאך טוביה
אני מסתכל בזריזות על הטקסט שקיבלתי בוואטסאפ
ועונה לישראל: עזוב... Next time
למה ויתרתי על אחלה צלעות אצל ליאת... אתם שואלים
א. בעלה לא חזר אלי... לטקסטים האחרונים ששלחתי לו...
ב. אם ליאת רוצה להזמין אותי לברביקיו
יש לה את הטלפון שלי...
מעדיף לא לבוא דרך שליחים...
(בדר״כ אני זורם בקלילות... לא הפעם)
בקיצור
בטקסט שהגיע מטוביה היה כתוב:
אחי... עושים על האש... אתה מגיע?
מסי: סבבה... באיזה שעה?
טוביה: 6
ב6 על הדקה
כמו שעון דוקסה
נכנסתי אליו הבייתה
עם חולצה אורגינלית של מסי...
מכנס קצר ג׳ורדן תואם
גרבי ג׳ורדן תואמים
ונעלי airmax 95 dark obsidian
מסוג הבתים שנכנסים בלי לדפוק בדלת
(לא שאצל ליאת וישראל דופקים)
זה נראה כמו שחצי מהחברים עדיין לא הגיעו
והחצי שנמצא... זרוק על הספות... כשבטלוויזיה סדרה משנות ה70
חולים אלה
איך שהגעתי
שמו מפה על השולחן
ויאללה... טורניר זריז...
בינתיים נורית התחילה להוציא את הסלטים והבשרים מהמקרר...
אריזה אחת לדוגמא, סגורה, שהוציאה מהמקרר
של 5 שיפודים מוכנים ומתובלנים...
הנחיתה על השולחן העגול... ואנחנו מעבירים מיד ליד וכל אחד בתורו מסנן קללה ומעביר הלאה לחבר ליד
שיסתכל ויקלל ויעביר הלאה למקלל הבא...
בעיקר קללות בלועזית...
סטייל הולי פאקינג שיט... וכאלה...
הזכיר לי לרגע את הסצנה מהסנדק
בכינוס של המשפחות
כשהם מעבירים את הטלפון המוזהב מיד ליד...
למה קיללנו?
כי על אריזה של 5 שיפודים
יש מדבקת מחיר, כשהמחיר הנקוב הוא 300 פאקינג שקל
בקיצור
היה אחלה ערב על האש
הכל היה טעים
בעיקר השיפודים היקרים
נ.ב
ואת הקטנה שהפסדתי אצל אלון
החזרתי אצל טוביה
השבח לאל

תמונת אילוסטרציה... לצורך המחשה בלבד...