ערב ראש השנה, ביקשנו להציץ בנבכי הנֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָּה של האוכלוסייה היהודית הבוגרת בישראל. סקר "הארץ־דיאלוג" המוצג לפניכם ניסה לבחון את אמונותיהם של יהודי ישראל, את מנהגיהם הדתיים ואת דעתם על נושאים שונים העומדים על סדר היום, ששיקולי דת משמשים בהם תפקיד מרכזי. התמונה המתקבלת מרתקת אך גם מבלבלת. הפרשנות, כמובן, היא בעיני המתבונן.
(...)
הארץ עצמה מחולקת גיאוגרפית על פי נטייה דתית. ירושלים, הגדה המערבית ובמידה פחותה גם הדרום — דתיים אסלי. לעומת זאת, בתל אביב, חיפה, המרכז ובמידה פחותה אזור הצפון, החילוניות חוגגת. הפערים הידועים בין עיר העינוגים על חוף המזרח התיכון לעיר הקודש שבהרים באים לידי ביטוי מלא: 85% מתושבי ירושלים היהודים מאמינים באלוהים, לעומת 44% בלבד בתל אביב ובמרכז. 25% מכלל הציבור היהודי מצהירים כי הם שומרים שבת במלואה, אבל בירושלים מדובר על 66% ובחיפה ותל אביב על כ–15% בלבד. 37% מהציבור היהודי בישראל איננו מאמין שלאדם ולקוף אב קדמון משותף, נתון מבהיל בפני עצמו, אבל בירושלים, שיעורם של מתנגדי דרווין מגיע לכדי 81%, ובתל אביב ל–27% "בלבד".

אבל הפערים המפתיעים ביותר, ולעתים גם המובהקים ביותר, נובעים מהבדלים בין הדורות. בישראל 2018, ככל שהיהודי צעיר יותר, כך הוא דתי יותר, קפדן יותר, שמרן יותר וגם נכון יותר לכפות את דתו ודעתו על זולתו. 65% מהציבור (לידיעת השר אריה דרעי) תומכים בפתיחת מרכולים בשבת, אבל בקרב בני 18–24 השיעור הוא 51% בלבד, בעוד שבקרב בני ה–65 ומעלה הוא מגיע ל–84%. 21% מהציבור היהודי מאמינים שדברי רבנים יכולים לעצב את המציאות, ועוד 25% מאמינים בכך באופן חלקי (לעומת 50% שאינם מאמינים). האמונה בברכות הרבנים גבוהה במיוחד בקרב צעירים ונמוכה באופן בולט אצל מבוגרים יותר, שאולי הספיקו כבר לנסות ולהתאכזב.

התופעה של דור צעיר שדתי יותר מהוריו מעניינת במיוחד, בין היתר, משום שהיא עומדת בניגוד מוחלט למה שקורה בארצות הברית (למרות הנתונים הדומים בין שתי המדינות), שלא לדבר על מערב אירופה, בה הצעירים נוטשים את הדת בהמוניהם. ניקח לדוגמה את עניין ההליכה לבית כנסת: רק 17% מהציבור היהודי בישראל מבקרים בבית כנסת לפחות פעם שבוע, לעומת 36% מהאמריקאים שמבקרים בבית תפילה בקצב דומה. אלא שבישראל שיעור הצעירים המתפללים כפול מזה של הוריהם וסביהם. בארה"ב ובמערב אירופה, זה בדיוק להיפך. במלים אחרות, ישראל מתייהדת, לפחות לכאורה.
(...)
אבל יש גם צד שני למטבע. היהודים, גם אלה המצהירים על אמונתם בקדוש ברוך הוא, אינם ממהרים למלא את מצוותיו. דיבורים זה קל, אבל קיום תרי"ג מצוות, כולן או מקצתן, זה עניין אחר לגמרי. 60% מהיהודים בישראל אינם שומרים שבת בשום צורה. 55% אינם שומרים כשרות מלאה. 45% אינם צמים ביום כיפור. רק 39% מדליקים נרות ועושים קידוש בשבת. 23% בלבד קראו בתנ"ך בשבוע האחרון, ורק 17% ביקרו במהלכו בבית כנסת. ויש עוד נתון, מפתיע במיוחד, לפיו רק 48% מעדיפים להיקבר בטקס דתי, ובהם 23% בלבד מהאוכלוסייה החילונית. 20% מהציבור היהודי מעדיפים קבורה אזרחית, 10% היו רוצים לתרום את גופם למדע ו–8% בכלל רוצים שגופתם תישרף. כן, גם כאן זה עניין של ימין ושמאל: 73% מאלה המגדירים עצמם ימניים יתעקשו על קבורה יהודית, לעומת 8% בלבד בשמאל.

יתרה מכך, ולמרות כל האמור לעיל, כשזה מגיע לעניינים העומדים בתקופה האחרונה בראש סדר היום הפוליטי והתקשורתי, הציבור היהודי מתייצב באופן חד משמעי בעד החופש ונגד הכפייה הדתית. 65% תומכים בפתיחת מרכולים בשבת; 67% בעד שבירת המונופול של האורתודוקסים על הנישואים; 61% בעד הכרה בנישואים גאים; 73% בעד גיוס נשים לצה"ל לתפקידי לחימה; ו–58% סבורים שהדת ממלאת תפקיד גדול מדי בחיי המדינה. איש באמונתו יחיה, כך הרוב סבור, לפחות על הנייר.
(...)
לכתבה המלאה: https://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-MAGAZINE-1.6462732